עפ"ג 31197-06-18

תקציר

שלושה ערעורים הוגשו על חומרת העונשים שהוטלו על המערערים בגין ביצוע עבירות מס חמורות. העבירות כללו הוצאת חשבוניות פיקטיביות כדי לסייע לאחרים להעלים מס וניכוי תשומות שלא כדין כדי להתחמק מתשלומי מס בעצמם. במהלך תקופה של כשנה ביצעו המערערים שורה של עבירות, תוך גרימת נזק כספי משמעותי ופגיעה באמון הציבור במערכת המס. בהתחשב בחומרת העבירות, ובפרט אלה הכרוכות במרמה, האינטרס הציבורי בגמול ובהרתעה מקבל בדרך כלל עדיפות על פני נסיבות אישיות בעת קביעת גזרי הדין. מדיניות הענישה בעבירות כלכליות מסוג זה כרוכה בדרך כלל במאסר ובקנסות כבדים. במסגרת הסדר טיעון הסכים המשיב לטעון לעונש של 6 עד 18 חודשי מאסר, ובנוסף הציע עונש של 10 חודשי מאסר במסגרת הערעורים. בית המשפט הכיר בכך שהעונשים שנקבעו היו סבירים ותאמו את המדיניות הרווחת, אך היה עליו לנמק מדוע לא אישר את המתחם שנטען על ידי התביעה. עם זאת, מאחר שבית המשפט כיבד את הסדר הטיעון ואת הציפיות שהוא יצר, והעונשים היו בדרך כלל פרופורציונליים לעבירות, נדחו ערעוריהם של המערערים 1 ו-3. לגבי המערער מס' 2, שעברו הנקי והנוהל הלא מצורף שלו נשקלו, הציעה השופטת אסתר הלמן להפחית את העונש ל-8 חודשי מאסר על בסיס עקרון אחידות הענישה. השופט אף הורה למערערים לשלם את הקנסות שהוטלו כקנס מקור וציין את מועדי הופעתם של המערערים בבית מעצר קישון. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, והקנסות ומועדי ההופעה התקבלו בהתאם.