עב"ל 24590-05-20

תקציר

בית הדין החליט לדחות את הערעור על מקרה של מיקרוטראומה לכאורה שנגרמה לתובע במקום עבודתו. התובע טען כי חבלותיהם בצוואר, בגב ובברכיים נגרמו כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות שבוצעו בעבודה. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתנועות צוואר תכופות ומתמשכות, או לתנועות חוזרות ונשנות בברכיים. תיאורו של התובע את עבודתם לא התיישר עם התנועות הנטענות ולא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בנוסף, קבע בית המשפט כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת, בוצעה באזורי עבודה שונים, ולא כללה תנועות גב או צוואר חוזרות ונשנות מספיק לאורך תקופה ממושכת. ההחלטה התבססה על הראיות הקונקרטיות שהוצגו ועדויות העדים, לרבות זו של המעסיק. על פי פסק הדין, התובע לא הצליח להוכיח את שלושת היסודות הנדרשים למקרה מיקרוטראומה: תשתית עובדתית לתנועות חוזרות, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הפגיעה, ומנגנון שבאמצעותו גרמו תנועות אלה לחבלות קלות שהצטברו לכדי ליקוי גופני. משלא נמצאה טעות בניתוח בית הדין האזורי, ונוכח היעדר הוכחות לתשתית העובדתית של התביעה, נדחה הערעור, והתובע חויב בהוצאות המשפט של המוסד.