רע"א 7030/08

תקציר

בעיון בבקשה ובמסמכים הנלווים הוחלט לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובת המשיב. הכלל בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע כי רשות ערעור ניתנת רק לעתים רחוקות, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות המציגות שאלה משפטית או ציבורית החורגת מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים או כדי למנוע עיוות דין. כאן, בהחלטתו של בית משפט קמא למנות בורר ולהמשיך בבוררות לא נפלה טעות מהותית המצדיקה התערבות בערעור. טענותיו הפרוצדורליות של המבקש, כמו אופן הגשת בקשת הבוררות, לא הספיקו לערעור, שכן הן לא הוכיחו דעה קדומה ממשית או עיוות דין. למרות שהבקשה הוגשה באופן שגוי, היא לא השפיעה באופן מהותי על ההליך. לעניין סעיף הבוררות, הוא נותר בתוקף גם לאחר סיום ההסכם המקורי עקב הפרתו, ומחייב את הצדדים באמצעות ההסכם החדש ביניהם אשר שילב בתוכו את הוראות ההסכם הקודם. טענת המבקש כי יש ליישב את הסכסוך בבית המשפט בשל השלכותיו על צדדים שלישיים נעדרה ראיות משכנעות; הטענות בדבר כפייה, חוסר תום לב והתעשרות שלא כדין כלפי המשיב לא נחשבו שקולות למרמה, דבר שיכול היה לחייב התערבות בית משפט. מכאן, שלא נמצאה הצדקה ממשית לפתור את הסכסוך שלא במסגרת הבוררות, והבקשה נדחתה. לא היה צו להוצאות שכן לא התבקשה תגובה מהמשיב.