בר"מ 446/18

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב ההחלטה לשלול משתי המערערות, אם ובתה נ', מעמד קבע בישראל. האם נכנסה לישראל עם אשרה חוקית, ונ' נולד כאן לפני עשרים שנה. נ' גדלה בישראל, למדה בבתי ספר בישראל, דיברה עברית וראתה בישראל את ביתה. עם זאת, בקשתה למעמד קבע נדחתה בשל אי עמידתה בדרישת ההמשכיות עקב שהות קצרה בפולין. בית המשפט, בהרכב השופטים ד' ברק-ארז, א' גרוסקופף וי' וילנר, הסכים פה אחד לקבל את הערעור. חוות דעתה של השופטת ברק-ארז, שאימצו אותה אימצו השופטים גרוסקופף ווילנר, קבעה כי עניינה של נ' לא נבחן כמקרה גבולי, כפי שהתכוונה ממשלת ישראל בהחלטה 2183. ההחלטה נועדה להעניק תושבות קבע לילדי שוהים בלתי חוקיים שנטמעו בחברה הישראלית, מתוך הכרה בכך שחלק מהמקרים עלולים ליפול לתחום האפור. המקרה של נ' לא נבדק באופן פרטני, והראיונות שנערכו עמה לא התעמקו בקשר שלה עם ישראל או בקשיים שעמם התמודדה בפולין בשל צבע עורה. יתר על כן, הוועדה לא שקלה את יוזמת המערערים לחזור לארץ מוצאה של האם, תוך הפגנת תום לבם. בנסיבות אלה, הסעד הראוי, לדעת השופטת ברק-ארז, הוא להעניק לנ' מעמד של קבע, ועניינה של אמה צריך להיבחן מחדש על ידי הוועדה הבין-משרדית. השופט וילנר הדגיש כי התערבות בשיקול דעתה של הוועדה צריכה להיות נדירה ושמורה למקרים חריגים, אך המקרה של נ' נופל בגדר זה. פסק הדין מעניק אפוא לנ' מעמד של תושב קבע, ועניינה של האם ייבחן מחדש, תוך בחינה מעמיקה של מצבה. המשיב, ממשלת ישראל, חויב לשאת בהוצאות המערערים, וההחלטה ניתנה היום, 24.7.2019.