רע"ב 6566/13

תקציר

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובמסמכים הנלווים, הוחלט לדחות את הבקשה. אמת המידה לקבלת ערעורים על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, במיוחד במקרים הנוגעים להחלטות על שחרורים, מחמירה ביותר וניתנת רק בנסיבות חריגות הכרוכות בשאלות משפטיות משמעותיות או בסוגיות ציבוריות החורגות מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטת ועדת השחרורים שינתה תקדימים משפטיים משמעותיים, אך בית המשפט לא קיבל עמדה זו. היא הדגישה כי התערבות שיפוטית מתבקשת רק בעת הצורך, ואין לפתוח החלטות כדבר שבשגרה לערעור רק משום שפסיקת בית המשפט המחוזי מתנגדת להחלטת ועדת השחרורים. מוקד הערעור היה בהערכת ועדת השחרורים את מסוכנותו הפוטנציאלית של המבקש אם ישוחרר. המבקש היה מעורב באירוע חמור הקשור לתכנון פיגוע, אשר הצביע על סיכונים משמעותיים לשלום הציבור. ועדת השחרורים דחתה בעבר שחרור מוקדם בשל חששות אלה, ובכך שיקפו את הנחיות חוק השחרורים המדגישות את חשיבות הערכת מסוכנותם הפוטנציאלית של האסירים ומוכנותם לשחרור. בית המשפט המחוזי מצא כי ועדת השחרורים לא נתנה משקל ראוי למסוכנותו של המבקש, והדגיש כי לא שקלה את חומרת עבירתו, שהייתה כרוכה במניעים אידיאולוגיים. הדבר חרג באופן משמעותי משיקול הדעת הסביר, והצדיק התערבות של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, לא הייתה כל אינדיקציה לכך שהמבקש סטה מדעותיו האידיאולוגיות הקיצוניות, למרות שעבר טיפול כלשהו. בית המשפט התייחס גם להיבטים פרוצדורליים, וציין כי אין דרישה בפסק הדין כי המבקש יעבור שיקום נוסף בכלא, אלא אם כן הרשויות ראו בכך צורך. בסופו של דבר, הבקשה לא הציגה שאלה משפטית משכנעת או עניין ציבורי, אלא התמקדה בנסיבות ובהערכות ספציפיות הנוגעות לשחרורו של המבקש, מה שהוביל לדחייתה הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים.