ב"ל 35149-03-19

תקציר

התובעת, נשואה ואם לשלושה ילדים מתחת לגיל 16, תבעה את המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) לקבלת קצבת ילדים ומענקי לידה עבור התקופה שמלידת בנה הבכור בשנת 2013 ועד לשנת 2019. הנתבעת שילמה לתובעת את קצבת הילדים רטרואקטיבית מיום הגשת תביעתה, אך דחתה את בקשתה לקצבה עבור התקופה שקדמה למועד זה, בנימוק של תקופת התיישנות בחוק הביטוח הלאומי. החוק קובע כי כל תביעה לגמלה כספית תוגש בתוך 12 חודשים מיום שקמה עילת התביעה, וניתן לשלם את הגמלה רק עבור תקופה שלא תעלה על 12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה. הנתבע טען כי תביעת התובע הוגשה מחוץ לתקופה זו ולכן דינה להידחות. בית המשפט הסכים עם עמדת הנתבעת, וציין כי התובעת קיבלה את מכתבי הנתבע בבקשה לפרטי חשבון בנק כדי להסדיר את התשלום, אך לא השיבה במידע הנדרש במשך מספר שנים. השופטת קבעה כי הנתבעת פעלה כראוי בכך ששלחה מכתבים רבים לתובע, וכי אין להטיל עליה אחריות לאיחור של התובעת במסירת הפרטים הנדרשים. בנוסף, הדגישה השופטת כי חובתו של הנתבע היא לשלם תגמולים, ולא לחפש באופן אקטיבי מוטבים. התובעת הייתה מודעת לזכאותה לגמלה אך לא פעלה על פיה, דבר שסתר את עצם תכליתם של תשלומי הביטוח הלאומי. השופטת דחתה גם את טענתה החלופית של התובעת לפיה היה על הנתבעת לשלם את הקצבאות באמצעות המחאה, וציינה כי החוק אינו מחייב את הנתבעת לעשות כן. גם הבקשה לתשלום רטרואקטיבי של מענקי לידה עבור שני ילדיה הראשונים של התובעת נדחתה, שכן גם היא הייתה מחוץ למסגרת הזמן המותרת. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הנתבעת החליטה כדין לשלם לתובעת רטרואקטיבית מיום תביעתה, ודחה את תביעת התובעת. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.