עת"מ 7729-03-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה נגד המשיבים. העותר טען כי המשיבים פעלו באופן בלתי סביר ובניגוד להסכם הרשאה בכך שסירבו להאריך את תקופת ההסכם, דבר שמנע ממנו לקדם פרויקט נדל"ן מסוים. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיבים פעלו בסבירות ובהתאם לסמכותם. הפרויקט המקורי, שכלל בניית 24 יחידות דיור, היה שונה מהותית מהתכנית המעודכנת שהציגה העותרת, שביקשה לבנות 104 יחידות דיור. המשיבים לא היו חייבים להאריך את הסכם ההרשאה, מה גם שהעותרת לא עמדה בתנאים שקבעה הוועדה המחוזית. זאת ועוד, המשיבים לא הטעו ולא נהגו בחוסר תום לב כלפי העותר. הסכם ההרשאה ציין בבירור את התנאים ואת ההשלכות האפשריות. בית המשפט הדגיש כי לא יתערב בשיקול הדעת של הרשויות אלא אם החלטותיהן בלתי סבירות באופן קיצוני, מה שלא היה המקרה כאן. לעותרת ניתנו הזדמנויות רבות לקדם את הפרויקט המקורי, אך לא עשתה כן במסגרת הזמן המוסכמת. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרת בדבר פגמים פרוצדורליים, שינויי מדיניות וטענות אחרות הנוגעות לשימועים, הארכות והבטחות שלטוניות כחסרות בסיס. כל תיק הנוגע להסכמי הרשאה נדון לגופו, ולא נמצא פגם בהליך קבלת ההחלטות של המשיבים. התנהלות המשיבים נמצאה סבירה, והעתירה נדחתה, תוך חיוב העותר בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪.