עש"א 37970-05-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית, המתייחס לבנייה או הרחבה של דירות מגורים ולפטורים הניתנים בתנאים מסוימים. המערערים טוענים כי כל אחד מהם זכאי בנפרד לפטור בגין יחידת הדיור שבנה, ואילו המשיב טוען כי ניתן להעניק פטור אחד בלבד לכל חלקת קרקע. בית המשפט מצדד במערערים מכמה טעמים. ראשית, לשונו הפשוטה של הסעיף תומכת בעמדת המערערים, שכן הוא מתייחס ל"מחזיק במקרקעין", דבר המצביע על כך שהפטור ניתן לבעלי מקרקעין פרטיים. פרשנותו של המשיב, המגבילה את הפטור לדירה אחת לכל חלקה, אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של הסעיף. זאת ועוד, תכליתו של הפטור, כפי שהותוותה על ידי בית המשפט העליון, היא להיטיב עם בעל הקרקע הבודד המבקש לשפר את תנאי מגוריו. הגבלת הפטור, כפי שמציע המשיב, תכשיל תכלית זו. בנוסף, המצבים המשפטיים המוזכרים בפסיקה אליה הפנו הצדדים נבדלים מהמקרה הנוכחי ואינם תומכים בעמדת המשיב. בית המשפט דוחה גם את טענות המשיב כי הפטור מחייב מימון הבנייה באמצעים מסורתיים וכי המערערים לא הגישו בקשה להיתר בניה. פרשנותו של המשיב נמצאה בלתי סבירה, ואי העלאת השגות מסוימות קודם לכן נתפסת כפועלת בחוסר תום לב. לפיכך, הערעור מתקבל, וכל מערער זכאי לפטור מלא. המשיב מחויב לשאת בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך דין.