ע"ז 45265-02-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך על צוואה בין בתו של המנוח, המתנגדת, לבין בנו, התובע, שהוא גם מוציא לפועל של הצוואה. המנוח, שנפטר בגיל 108, הותיר אחריו צוואה מחודש מאי 2004, אשר התובעת התנגדה לה ונפסק כי היא מבוטלת בשל השפעה בלתי הוגנת. בעקבות זאת הגיש התובע בקשה לביצוע צוואה נוספת של המנוח, מאוגוסט 2003, אשר הורישה את כל העיזבון לתובע. צוואה זו נתקלה גם בהתנגדות מצד הבת, שעתרה למתן צו ירושה. המתנגדת טענה כי הצוואה פסולה בשל פגמים צורניים, השפעה בלתי הוגנת וחוסר הבנה של המנוחה את המסמך עליו חתמה, ואילו התובעת טענה כי הצוואה תקפה מבחינה פורמאלית ומשקפת את כוונותיה האמיתיות של המנוחה. בית המשפט מצא שני פגמים צורניים בצוואה: היעדר הצהרה של העדים כי המנוחה הצהירה על המסמך כצוואתה ואי התאמה במועדי החתימה של המנוחה והעדים. למרות שהתקיימו יסודות של צוואה תקפה אצל עדים, בית המשפט פסק לטובת המתנגד בשל פגמים אלה והספק שהם מטילים בכשרותה של הצוואה. באופן ספציפי, הצוואה נערכה בתיאום עם צד שלישי וככל הנראה לא תורגמה לשפת האם של המנוח, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי היא אינה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח. לפיכך, ההתנגדות לביצוע הצוואה מיום 20.8.03 התקבלה, הצוואה נדחתה ובמקומה הוצא צו ירושה. התובע חויב לשלם למתנגד שכר טרחת עורך דין, בסך 35,000 ₪.