חדל"פ 63729-11-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק חדל"פ 63729-11-20 לוי נ' ממונה על חדלות פירעון** **1. רקע עובדתי והתפתחות ההליך:** ההליך החל בבקשת היחיד לפתיחת הליכי חדלות פירעון ביום 25.11.2020. צו לפתיחת הליכים ניתן ביום 11.3.2021, אשר כלל צו תשלומים מדורג שהועלה בהמשך. במהלך ההליך, העלתה הנאמנת חששות להתנהלות חסרת תום לב מצד היחיד, הן בהקשר לניהול כספיו וכספי עמותה, והן בהקשר לזכויות במקרקעין. הנאמנת הגישה שתי בקשות מהותיות בנושאים אלו, אשר נדחו על ידי בית המשפט. למרות מאמצי הנאמנת, לרבות חקירת חברי עמותה, ניתוח מסמכים רבים והתמודדות עם חוסר שיתוף פעולה וגרסאות סותרות מצד היחיד, מאמצים אלו לא נשאו פרי להגדלת קופת הנשייה. בסופו של דבר, בוטל ההליך ביום 17.4.2023 בשל חוסר תום ליבו של היחיד ואי מילויו אחר חובותיו. **2. מהות הבקשה והעמדות השונות:** הנאמנת הגישה בקשה לפסיקת שכר טרחה שלא בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השכר"), אלא לפי היקף שעות עבודה ובתוספת מאמץ מיוחד. הנאמנת העריכה את שכר טרחתה בכ-250,000 ₪ וביקשה לאפשר לה לגבותו מהיחיד בהוצאה לפועל. היא הדגישה את ריבוי ההליכים, מאמציה להקנות נכסים לקופה, ואת חוסר תום הלב של היחיד. הממונה על חדלות פירעון התנגד לבקשה. הוא ציין כי בקופת הנשייה הצטברו 11,050 ₪ בלבד, ובהתאם לתקנה 8 לתקנות השכר, שולם לנאמנת שכר כמקובל (כ-6,000 ₪) במסלול "שכר מימוש", שהוא המסלול הרלבנטי. הממונה שלל את האפשרות לפסיקת שכר לפי שעות עבודה, מכיוון שלא נתבקש מראש, קיימת מגבלת שכר שעתי, והדבר מקשה על פיקוח. הוא הדגיש כי מאמצי הנאמנת לא נשאו פרי. הנאמנת טענה כי "נוהל הכונס הרשמי והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי בעניין שכר טרחת בעלי תפקיד" (להלן: "הנוהל") סותר עצמו, בכך שהוא שולל ככלל שכר לפי שעות אך מאפשר זאת במקרים חריגים. היא שאלה כיצד ניתן לבקש שכר שעתי מראש כאשר היקף העבודה והתוצאה אינם ידועים. היא גם הפנתה לתקנות סדר הדין האזרחי (תקס"א) ולכללי לשכת עורכי הדין, וטענה כי יש לפסוק לה שכר של כ-70,000 ₪. הנאמנת הדגישה כי החלטה לטובתה תשלח מסר מרתיע מפני שימוש לרעה בהליכי חדלות פירעון. היחיד טען כי הבקשה אינה מעוגנת בדין, אין לה תקדים, וכי אין להיעתר לה משום שפעולות הנאמנת לא הניבו כספים לקופה. הוא אף העלה טענות של היעדר יריבות ו"השתק עילה". **3. עקרונות משפטיים מרכזיים ודיון:** * **מעמד הממונה על חדלות פירעון:** בית המשפט קבע כי לממונה מעמד מיוחד כגורם מקצועי, ויש לתת משקל רב לעמדתו בעת שקילת בקשות לפסיקת שכר טרחה (כפי שהובהר בע"א 8909/03 שילר). עמדה זו משקפת את תפקידו המרכזי של הממונה כמפקח על ההליך ומוודא תקינותו. * **המסלולים הקבועים לפסיקת שכר טרחה:** הדיון סבב סביב המסלולים הקבועים בתקנות השכר. בית המשפט קיבל את עמדת הממונה לפיה המסלול הרלבנטי במקרה זה הוא "שכר מימוש", אשר שולם לנאמנת. בית המשפט דחה את הניסיון לעקוף את התקנות ולקבוע שכר לפי שעות עבודה או לפי הערכות אחרות, הן בשל חוסר הסכמה מראש והן בשל העדר בסיס חוקי לכך. * **הדין המהותי והשלכותיו:** בית המשפט הדגיש כי חוק חדלות פירעון, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") הוא ספציפי וקובע את המסלולים המותרים לשכר טרחה. החוק, התקנות והכללים שבכוחו שותקים לגבי האפשרות לפסוק שכר טרחה מעבר למסלולים הקבועים, ובפרט, לא ניתן לחייב את היחיד אישית בשכר טרחת הנאמנת באופן שאינו מכוח חוק. * **השוואה לפסיקה עכשווית:** בית המשפט הפנה להחלטה בעניין מנלזון (חדל"ת מחוזי תל-אביב יפו 37131-04-23), אשר קבעה כי לא ניתן להתנות המשך הליכים בהפקדת ערובה לטובת בעל התפקיד, שכן הדבר "כמוהו כהטלת מס או אגרה בלא ביסוס חוקי". בית המשפט בעניין מנלזון הוסיף כי פתרון לבעיית התגמול של בעלי תפקיד צריך להיעשות בדרך של חקיקה ראשית או חקיקת משנה, ולא בדרך של "עיקום הדין הקיים". בית המשפט בהחלטה הנוכחית אימץ עמדה זו במלואה. * **השקעה ומאמץ מול תוצאות:** למרות ההכרה במלאכתה הרבה של הנאמנת ובמאמציה, בית המשפט קבע כי "במצב הדין הקיים אין מנוס מדחיית בקשתה". הדבר מבטא את העיקרון כי עבודה רבה כשלעצמה, גם אם נעשית נאמנה, אינה מהווה בסיס חוקי לפסיקת שכר טרחה אם אין לכך עיגון בדין. ההבחנה בין השקעה לבין תוצאה היא מהותית בדיני חדלות פירעון. * **חידושים והשלכות:** * **חיזוק מעמדו של הממונה:** ההחלטה מחזקת את תפקידו של הממונה כמפרש ומיישם של הוראות החוק והתקנות בנוגע לשכר טרחה של בעלי תפקיד. * **דבקות בחקיקה:** בית המשפט מדגיש את הצורך לדבוק במסלולים הקבועים בחוק ובתקנות, ודוחה ניסיונות לסטות מהם, גם במקרים של קושי או השקעת מאמץ רב. * **השלכות רוחב - "מסר מרתיע":** הנאמנת ביקשה כי ההחלטה בנושא שכר טרחתה תשמש כ"מסר מרתיע" מפני שימוש לרעה בהליכי חדלות פירעון. בית המשפט, למרות שדחה את הבקשה עצמה, דבריו בעניין מנלזון (אליהם הפנה) מכירים ב"תופעה בלתי רצויה" של בעלי תפקיד המשקיעים משאבים ללא תמורה, ומצביעים על הצורך בחקיקה להסדרת הנושא. בכך, ישנה הכרה של המערכת המשפטית בבעייתיות, גם אם הפתרון המשפטי הישיר אינו מתאפשר בדרך הבקשה הנוכחית. * **הבחנה בין חובת שכר טרחה של הקופה לחובת היחיד:** ההחלטה מבהירה כי גם אם הוצעו נכסים לקופה, אם הליכי מימושם נדחו, אין בכך כשלעצמו כדי לחייב את היחיד אישית בשכר טרחת הנאמנת, אלא אם כן קיים בסיס חוקי מפורש לכך. **4. מסקנה:** בית המשפט דחה את בקשת הנאמנת לפסיקת שכר טרחה מעבר למנגנונים הקבועים בתקנות השכר. ההחלטה מדגישה את החשיבות של הדין הספציפי בתחום חדלות הפירעון, את מעמדו של הממונה, ואת הצורך בפעולה באמצעות חקיקה ראשית או חקיקת משנה לפתרון בעיות מערכתיות בתגמול בעלי תפקיד, ולא באמצעות פרשנות מרחיבה או "עיקום הדין הקיים". ההחלטה, על אף שמצערת לנאמנת, מבטאת עיקרון יסודי של דבקות בחוק והעדר אפשרות לפסוק שכר טרחה ללא בסיס נורמטיבי מוצק.