ת"א 2473/07

תקציר

התובע, שהיה נוסע בטנדר, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעקבות אירוע בו הטנדר החל לעשן, מה שהוביל לפינוי כל הנוסעים והנהג. לאחר שהנוסעים ירדו, נכנס התובע שוב לטנדר כדי לקחת מנדולינה ונפצע בעת שיצא מהרכב בפעם השנייה, כאשר רגלו נתפסה בין המושבים. הוא תבע את הנתבעים בגין רשלנות, בטענה שמדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ותבע פיצויים בגין הפסדי שכר, סיוע מאחרים, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים שכן התרחשה במהלך השימוש התחבורתי ברכב והייתה תוצאה ישירה שלה. השופט סיכם את נסיבות התאונה והתייחס להגדרות "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים, תוך שהוא מדגיש כי מבחן העל הוא מבחן התעבורה. נפסק כי כניסתה המחודשת של התובעת לרכב לצורך החזרת ציוד אישי שהושאר בתוכו הייתה חלק מכלל השימוש התחבורתי ברכב ולא שינתה את אופי השימוש. בהתייחסו לסוגיית הנזקים, העריך בית המשפט את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 14.5%, ודחה את בקשת התובע לכלול צלקות בהערכת הנכות. השופט התייחס לעברו התעסוקתי של התובע ולהכשרתו כסופר, אך ציין כי עיסוקו העיקרי היה לימוד תורה בישיבה. התובע פוצה בגין הפסד השתכרות עתידי בהתאם לשכר המינימום ולגובה נכותו. תביעותיו בגין הפסדי שכר בעבר ואובדן שירותיו של האב נדחו, שכן בית הדין לא מצא ראיות לרציפות תעסוקתית או לפגיעה בתפקודי ההורים. השופטת פסקה לתובע 10,000 ₪ כל אחד עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד ו-5,000 ₪ עבור סיוע בעבר מאחרים, אך דחתה את התביעה לסיוע עתידי. לבסוף, בית המשפט קבע את הפיצוי בגין כאב וסבל בהתאם לתקנות, והפחית תשלום קודם של 20,000 ₪ מהסכום הכולל. הנתבעים חויבו לשלם לתובע את נזקיו ביחד ולחוד, לרבות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מסכום פסק הדין.