בג"צ 953/89

תקציר

בית המשפט העליון דחה את טענת שר הפנים כי די בחוות דעתו לבדה כדי לקבוע כי הפרסום פוגע בשלום הציבור, והדגיש את הצורך בהפעלת מבחן "הוודאות הקרובה" להערכת סיכונים. השופט אגרנט הדגיש את חשיבות האיזון בין שיקול הדעת המינהלי לבין חופש העיתונות. שיקול דעת זה מאפשר לרשויות המוסמכות לבחור בין חלופות המוגדרות בחוק, אך אינו מאפשר להן להחליט באופן שרירותי על המסגרת המשפטית עצמה. על הרשות המבצעת לפעול בסבירות ובהגינות, תוך התחשבות בגורמים מהותיים בלבד ללא סיבות שרירותיות. יתר על כן, חלק ניכר משיקול דעת זה כרוך בהפעלת מבחן לקביעה האם הנזק הוא חמור והסתברותי, בהתבסס על כוונת המחוקק. הפרשה עסקה בהחלטת ראש העיר בנוגע לפרסומת שעלולה להיות פרובוקטיבית. בית המשפט מצא כי מסקנתו של ראש העיר בדבר פגיעה חמורה סבירה אינה מוצדקת בנסיבות העניין, ומראה כי האפשרות שנבחרה אינה סבירה. בית המשפט הדגיש את הפרדת הרשויות, וקבע כי בעוד שיקול הדעת המינהלי הוא סובייקטיבי, עליו לעמוד באמות מידה משפטיות, לרבות פרשנות סבירה של מונחים בהקשרם. במקרה זה, פעולותיו של ראש העיר לא עמדו באמות מידה אלה, והצדיקו פסיקה מותנית נגדו, אם כי עדיין הוטלו הוצאות על העותר בשל התנהלותו במהלך ההליך.