ע"ע 300250/97

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תביעת פנסיה של אלמנתו של עובד שגרירות זרה שפוטרה בנסיבות מפוקפקות. המשיבה, שגרירות ארה"ב בישראל, טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל החסינות הריבונית ממנה נהנות מדינות זרות. בית הדין לעבודה הכיר בעקרון "החסינות המוגבלת" המוענקת לריבונים זרים, אך הבחין בין פעולות שלטוניות לפרטיות. במקרה זה קבע בית המשפט כי אופי תביעת הפנסיה קובע את סמכות השיפוט. אם הפנסיה הייתה תקציבית וקבועה בחוק, היא הייתה נחשבת לפעולה ממשלתית, חסינה מפני בתי המשפט בישראל. עם זאת, השגרירות לא סיפקה ראיות מספיקות להוכחת טענה זו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי על הדין האמריקאי ובתי הדין האמריקניים לדון בתביעה, שכן מנגנון בירור הזכויות העולות מהדין האמריקאי הוא הפורום המתאים. החלטה זו התבססה על ההבנה כי החוק ובתי הדין האמריקניים מצוידים טוב יותר לפרש את הניואנסים של החקיקה האמריקאית, במיוחד בענייני פנסיה. המערער כבר פתח בהליכים מול מוסדות אמריקאים וקיבל הטבות מסוימות. לכן, המשך הדיון בבית משפט ישראלי לא יהיה ראוי. עם זאת, בית המשפט הזדהה עם מצבה של המערערת אך הבהיר כי שלילת הקצבה בנסיבות העניין אינה בלתי סבירה, מה גם שהיא קיבלה פיצוי מסוים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, לא בשל חוסר סמכות שיפוט אלא משום שהפורום המתאים לתביעה היה בארצות הברית.