ע"א 1220/16

תקציר

פסק הדין דן בערעוריהם של מספר צדדים בעניין חובות ארנונה, ופותח באישור ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, בשל הרושם הישיר שיש לבית משפט קמא על העדויות והראיות. הנושא הראשון אליו מתייחסים הוא גובה חוב הארנונה, בעל ממדים פרוצדורליים ומהותיים. הטענה הפרוצדורלית בדבר אופן הערעור על חוב המס נדחית, שכן בית המשפט מוצא כי עילות הערעור שהובאו בפני בית משפט קמא לא היו בסמכותו של מנהל הארנונה. במישור המהותי, בית המשפט דוחה את הטענה להפחתת חוב המס בתקופת כינוס הנכסים, שכן הנכס הנדון לא עמד בדרישות הפטור. השאלה הבאה נוגעת למערכת היחסים שבין כונס הנכסים לבין הצדדים, ולחלוקת החובות ביניהם. הטענה הפרוצדורלית כי סוגיה זו לא נתבקשה בתביעה נדחית, שכן הסעד אכן התבקש וכל הצדדים התייחסו לסוגיה בכתבי הטענות שלהם. במישור המהותי, בית המשפט מקבל חלקית את טענת המערערים בדבר חלקם של החובות שהוטלו על ח"כ, ומורה כי שני השלבים הראשונים של הסדר השיפוי יישארו כפי שהוחלט על ידי בית משפט קמא, תוך שינוי השלב השלישי. בית המשפט מורה לח"כ לשלם תחילה 135,000 דולר בהתאם להוראות הסכם הפשרה הראשון, ואת יתרת החוב יש לחלק בהתאם לקביעת בית המשפט קמא. אשר לשאלה השלישית מסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי לא התנהלות העירייה ולא התנהלות הכונס מצדיקה הפחתת חוב הארנונה. טענת המערערים כי יש להפחית את החוב בגין תקופת כינוס הנכסים עקב טעות מצד העירייה נדחית, שכן המערערים יכלו לשלם את הסכום ולהתדיין על יתרת הדרישה. בנוסף, ליקויו של הכונס אינם מצדיקים הטלת אשמה עליו, שכן הצדדים לשותפות סירבו לשלם את החוב למרות שהסכימו לכך. הערעור שכנגד נדחה, הערעור העיקרי מתקבל בחלקו, ופסק דינו של בית משפט קמא עומד בעינו, תוך שינויים בחלוקת האחריות לחוב. כמו כן, על המערערים לשלם שכר טרחת עורך דין משותף והוצאות משפט לעירייה, לכונס הנכסים ולשני משיבים נוספים, ואילו ח"כ משלם את שכר טרחת עורך הדין של המערערים והוצאות משפט נוספות לאותם משיבים.