תא"מ 18601-03-20

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב שני פרסומים שפרסם הנתבע בקבוצת וואטסאפ, בדבר עסקיו של התובע בקבלת תעודת כשרות מהרבנות. מהפרסום הראשון השתמע כי עיסוקו של התובע נעדר את הרישיון הנדרש ולכן הוא בעל "אופי פלילי". הפרסום השני הזמין את התובע להציג תעודות חדשות לעסק. השופטת קבעה כי בעוד שהפרסום הראשון אכן מהווה לשון הרע, שכן הוא עלול להשפיל את התובע בעיני הציבור ולפגוע בעסקיו, הפרסום השני אינו מהווה לשון הרע, שכן הוא מהווה הזמנה לשיתוף מידע נוסף ולא מרמז על עוולה כלשהי מצד התובע. לאחר מכן עבר השופט לדון ביסודות הפרסום ובהגנות השונות הקיימות בחוק איסור לשון הרע. נמצא כי הפרסום הראשון היה פרסומי ולא נפל תחת אף אחת מהפריבילגיות המוחלטות. יתר על כן, הנתבע לא יכול היה לטעון לאמת או לעניין ציבורי כהגנה, שכן התובע אכן היה בעל הרישיון הדרוש בעת הפרסום. השופטת דחתה גם את טענת תום הלב של הנתבעים, שכן הם לא נקטו אמצעים סבירים כדי לוודא אם לתובע יש רישיון. לאחר שקבע כי הפרסום הראשון היה לשון הרע וכי לנתבע לא היו הגנות תקפות, פסק השופט לתובע פיצויים בסך 5,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שנפסקו שניהם בסך 2,500 ₪. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופט גם העניק פטור מתשלום אגרה שנייה מאחר שלא נשמעו עדים, ואיפשר לשני הצדדים לערער על ההחלטה בתוך 60 יום בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.