ה"פ 26574-05-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני, אשר ביקש למנוע מהמשיבים לבצע עבודות בנייה בכניסה לחניון. הסיבות להחלטה זו הן רבות. ראשית, בית המשפט מצא כי סיכויי הצלחת תביעתו של המבקש אינם גבוהים דיים כדי להצדיק את הסעד המבוקש. הבקשה התייחסה להיתר לעבודות הבנייה, שעליו היה צריך לערער בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ולא בפני בית המשפט הנוכחי שבו נדונה הבקשה. זאת ועוד, המבקש לא פעל בתום לב או בטוהר המידות, כנדרש לסעד זמני, בכך שלא הציג פרטים ועובדות חשובות בבקשתו. בית המשפט ראה בכך חשיבות מיוחדת נוכח אופייה הדחוף של הבקשה לסעד זמני. בנוסף, חל שיהוי בהגשת הבקשה, שכן המוכר היה צריך לערער על חוקיות ההיתר זמן קצר לאחר שניתן, והמבקש ידע או היה עליו לדעת על המחלוקת כאשר חתם על ההסכם במרץ 2016. לבסוף, הסעד הזמני המבוקש היה זהה לצו הקבע המבוקש, שהוא אמצעי חריג שאינו ישים במקרה זה. מטעמים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני, והורה למבקש לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.