בש"פ 5950/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי ארוך בין בני זוג גרושים בנוגע למשמורת ילדים וגישה. המבקשת, אבי הילדים והמשיב, אמם, התגרשו בשנת 2013 בהסכם משמורת. עם זאת, האב הפר שוב ושוב את הסדרי הגישה המוסכמים, ומנע מהאם לפגוש את ילדיה. למרות ניסיונות רבים של בית המשפט לפתור את הסוגיה ואזהרות שניתנו לאב, המפגשים בין המשיבה לילדיה לא התקיימו. בעקבות זאת הטיל בית הדין הרבני על המבקש קנס בסך 1,500 ₪ בגין המשך אי ציות וביזיון בית המשפט. המבקש ערער על החלטה זו, אך נשיא בית הדין הורה לשני הצדדים וליועצת המשפטית לשיפוט רבני להגיש את עמדתם בנושא. לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית הדין הרבני. הקנס שהוטל על המבקש נמצא מוצדק, שכן הוא נמנע באופן עקבי מציות לצווי בית המשפט והפגין חוסר שיתוף פעולה בהקלת הגישה בין המשיב לילדים. בית המשפט הדגיש את יכולת האכיפה של הוראותיו ואת נחיצות הקנס, ולא מצא כל הצדקה לטענות המבקש בדבר מינוי פסיכולוג לילדים. בפסק הדין נקבע כי החלטת בית הדין הרבני יצרה איזון סביר וכי לא הייתה עילה להתערב בהטלת הקנס.