עת"מ 2555/05

תקציר

בקשת המשיב לדחות את העתירה מטעמים פרוצדורליים, בשל אי מיצוי כל הסעדים המשפטיים על ידי העותר, נדחית, שכן הנסיבות מצדיקות את עניינו של הפרט במימוש זכויותיו מול הרשות, במיוחד נוכח נכונותו של המשיב לשאת ולתת עם העותר לאורך השנים. טענת המשיב כי מעשה משפטי בין הצדדים בעניין הסכם פשרה חל על החזקה בנכס הנדון ופוטר את המשיב מתשלום ארנונה, נדחית אף היא, שכן הסכם הפשרה התייחס לנכס אחר. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי החלטת המשיב להטיל ארנונה על העותרת הייתה חוקית בחלקה. טענת העותר כי נתן הודעה נאותה למשיב בדבר השכרת חלקים מהנכס לצדדים שלישיים, ובכך פטר אותו מארנונה בגין אותם חלקים, התקבלה באופן חלקי בלבד. בית המשפט הכיר בכך שהיה מקום להודיע למשיב בכתב, ואין די בהודעות בעל פה או בבדיקות של המשיב. עם זאת, הימנעותו של העותר ממסירת הודעה בכתב כנדרש בחוק גרמה לכך שהוא נותר חייב בארנונה בגין הקומה הראשונה בנכס לתקופות שצוינו. אשר לקומה השנייה, די היה בהודעתו הכתובה של העותר מיום 16.5.99 כדי לפטור אותו מתשלום ארנונה ממועד זה ואילך. לפיכך, העותרת אחראית לתקופה שבין מאי 1998 למאי 1999. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לצמצם את הפרשי הריבית וההצמדה על הסכומים החייבים, נוכח ההצלחה החלקית של טענות העותר ומצבו הבריאותי, והורה לחשב אותם לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. העתירה התקבלה באופן חלקי, וכל צד יישא בשכר טרחתו.