בש"פ 8077/01

תקציר

מדינת ישראל הייתה המשיבה בתיק של אדם שערער על צו המעצר שלו. המערער ואדם נוסף הואשמו בסחר באישה מאוקראינה, עבריינית, לעיסוק בזנות. על פי כתב האישום, המערער ושותפו ניסו "למכור" את העבריין מספר פעמים ולבסוף הצליחו לעשות זאת לאדם שעבד עם המשטרה כדי להפליל אותם. עסקת ה'מכירה' כללה החלפה של 21,000 ₪. פרקליטו של המערער טען כי תפקידו של מרשו היה מינימלי, בסך הכל עשה טובה לחבר, וכי פלונית הסכימה שיעברו ממקום למקום. עם זאת, השופט הסתמך על החלטת בית משפט קמא, מצא די ראיות לביסוס כתב האישום והגיע למסקנה כי הסכמתה של האישה אינה הגנה תקפה לעבירת הסחר בבני אדם לזנות. עוד נימקה השופטת כי מעשיו של המערער מסוכנים ומהווים סכנה לשלום הציבור, המצדיקים את מעצרו בלית ברירה. השופט הדגיש גם את חומרתן של עבירות הסחר בבני אדם, השווה אותן לסחר בסמים, וקבע כי על בתי המשפט לפעול במלוא החומרה כלפי כל חוליה בשרשרת הסחר בבני אדם. בעקבות זאת נדחה הערעור וצו המעצר נותר בעינו.