דב"ע נד/242 - 3

תקציר

פסק הדין בע"פ 52/129 פסק לטובת טענת המערערת לחייב את המשיב בתשלום פיצויי פיטורים, לרבות פיצויי הלנה בגין איחור בתשלום, בתמורה להודעה מוקדמת, וכן גמול שעות נוספות, דמי ביגוד, בונוסים ודמי נסיעה לחו"ל. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת לגמול שעות נוספות, דמי ביגוד, בונוסים ודמי נסיעה, ולא מצא כל ראיה להסכמה או בסיס חוקי לתשלומים אלה. בית המשפט דחה גם את בקשת המערערת לכלול "דמי אחזקת רכב" ו"דמי טלפון" בחישוב שכרם, וקיבל רק את התביעה לפיצויי פטור ותמורה בגין הודעה מוקדמת. השופט הגיע למסקנה כי נטל ההוכחה מוטל על המערערים להוכיח כי שכר טרחה זה אינו החזר הוצאות, והם לא עשו כן. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעות המערערת לגמול שעות נוספות, בונוסים ודמי נסיעה, בנימוק של חוסר ראיות והכחשת המשיב. השופטת ציינה כי גם תביעתה של המערערת לפיצוי פטור מרבי נדחתה, שכן הצדדים חלקו על הנסיבות לסיום יחסי העבודה. עם זאת, השופטת קבעה כי יש לחשב את הפרשי הריבית והצמדה ממועד סיום יחסי העבודה, קרי 2.9.91, ולא ממועד אחר. בנוסף לסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, חויב המשיב לשלם ריבית זו למערערת. יתר חלקי פסק דינו של בית הדין האזורי נותרו על כנם, והמערער זכה בניצחון חלקי בהוצאות ובמע"מ.