ת"א 27181-05-14

תקציר

פסק הדין משרטט את תולדות הסכסוך בין המועצה המקומית כפר מנדא (המבקשת) לבין העמותה האזורית לקידום ילדים ונוער (המשיבה). הסכסוך החל סביב העברות תקציביות לגני הילדים של המשיבה. בשנת 2006 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר המבקשת לא הצליחה לקיים. הדבר הוביל לשתי תביעות נפרדות שהגישה המשיבה: האחת בשנת 2007 והשנייה בשנת 2010, שתיהן בנוגע לפיצוי כספי בגין הפרת ההסכם על ידי המבקש. המשיבה טוענת כי כתוצאה ממעשיה של המבקשת נבצר מהם להפעיל את גני הילדים שלהם במשך שמונה שנים, דבר שגרם להם להפסדים כספיים. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה השנייה, אשר אושרה על ידי בית המשפט. השופט קבע כי עילת התביעה של המשיבה נובעת מההסכם משנת 2007 וכי הם כבר קיבלו פסק דין בעניין בתביעה הראשונה. לפיכך, על יסוד עקרון סופיות הדיון, לא היה רשאי המשיב להגיש תביעה שנייה בגין אותה עילת תביעה, למרות שהמבקש לא מילא את כל התחייבויותיו על פי ההסכם. עוד ציין השופט כי המשיב יכול היה לתבוע את כל נזקיו בתביעה הראשונה, שהייתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי מבחינת שווי כספי. בנוסף, מצאה השופטת כי טענת המשיבה כי שתי התביעות מבוססות על עילות תביעה שונות – הראשונה היא תביעה חוזית והשנייה מבוססת על נזיקין – אינה תקפה. היה על המשיבה להעלות את כל הטענות הללו בתביעה הראשונה. השופטת סיימה את דבריה בכך שדחתה את תביעת המשיב וחייבה לשלם למבקש 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.