ע"א 6323/19

תקציר

פסק הדין הנדון נוגע לתוקפה של הסתלקות מעיזבון לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 6 לחוק הירושה. הרכב השופטים, בראשות השופט י' וילנר, הסכים פה אחד לדחות את הערעור. השאלה המרכזית היא האם הסתלקות מעיזבון מהווה "הענקה" של נכסים כמשמעותה בסעיף 96(א) לפקודה, אשר תבטל את ההענקה כנגד הנאמן אם הפורש יפשטוש רגל בתוך שנתיים. השופטים קבעו שכן, ואישרו כי מהותו של סעיף 96 היא להבטיח הגינות כלפי הנושים לפני מתן מתנות. החלטה זו התקבלה למרות טענת המערערים כי ההסתלקות אינה עולה כדי הענקת רכוש השייך לחייבים, לפי סעיף 6 לחוק הירושה. השופטים טענו כי סעיף זה מתייחס רק למשיכות כדין ואינו מונע בחינה של תוקפה של הסתלקות על פי הוראות דין אחרות, במקרה זה סעיף 96 לפקודה. יתר על כן, השופטים הדגישו כי ביטול מענק לפי סעיף 96 אינו מותנה בחוסר תום לב, מה שהופך את טענת תום הלב של החייבים למיותרת. בנוסף, הובהר בפסק הדין כי זכויותיהם האוטומטיות של יורשי עיזבון לפי סעיף 1 לחוק הירושה משמען כי הסתלקות מאותו עיזבון מהווה הענקה של רכוש השייך לחייב. לפיכך, הסתלקותם של החייבים מחלקם בעיזבון אביהם נחשבת בטלה כנגד הנאמן, שכן נעשתה תוך שנתיים מפשיטת הרגל. כן חויבו השופטים בהוצאות המערערים בגין הוצאות המשיבים, בסך כולל של 3,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.