ע"פ 2376/12

תקציר

המערער ערער על הרשעתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תנועה במזיד והריגה עקב מותו של המנוח כתוצאה מתאונת דרכים. בית המשפט דחה את הערעור על ההרשעה בסיכון חיי אדם בזדון, שכן אין להתערב בממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר עובדה ומהימנות על ידי ערכאת הערעור. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור על ההרשעה בהריגה. בית המשפט מצא כי קביעתו של בית המשפט כי המערער השתתף במירוץ מכוניות בנהיגה מסוכנת קיצונית התבססה על עדותם של עדי התביעה, שלא ניתן היה להסתמך עליה לצורך קביעת מצבו הנפשי בעת התאונה. בית המשפט הדגיש כי אין למתוח את השימוש בחזקות כדי לבסס את היסוד הנפשי של הריגה, במיוחד כאשר קיים פער ראייתי לגבי ההתנהגות שהובילה לתאונה. במקרה דנן, מהירות נסיעתו של המערער ומיקום רכבו בעת התאונה לא היוו רשלנות חמורה המצדיקה חזקת פזיזות. לפיכך, זיכה בית המשפט את המערער מהריגה, אך הרשיע אותו בעבירה הפחותה של גרימת מוות ברשלנות. מאחר שהעבירות האחרות בהן הורשע נותרו בעינן, הפחית בית המשפט את עונשו מ-10 שנים לשש שנות מאסר. השופט ס' ג'ובראן והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.