רע"א 3642/02

תקציר

המבקשת ביקשה לערער על החלטת בית משפט השלום באילת שדחה את בקשתה למתן צו ביניים שיעצור את הריסת חנותה במסגרת פרויקט שיפוץ העיר. החנות שכנה על טיילת מלונאות בבעלות המשיב השני. המבקשת טענה כי היא מחזיקה בקרקע ובחנות מכוח חוק המקרקעין הישראלי וביקשה צו מניעה קבוע נגד הריסתם. הן בית משפט השלום באילת והן בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחו את בקשותיה לצו מניעה זמני ולמתן רשות ערעור, בהתאמה. המבקשת ערערה לבית המשפט העליון בטענה כי החלטות הערכאות הנמוכות פוגעות בזכויותיה החוקתיות לקניין ולחופש העיסוק, וכי החלטת בית המשפט המחוזי מעורפלת ולא ברורה. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי למבקשת אין זכות במקרקעין וכי איחורה בהגשת הבקשה לצו המניעה גרם לאי נוחות ציבורית. ההחלטה אף הורתה למבקש לכסות את הוצאות המשיבים, תוך הדגשה כי נזקו של המבקש הינו כספי וניתן לפצותו, בשונה מהאינטרס הציבורי שמשרת פרויקט השיפוץ. פסק הדין אישר מחדש את החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחה את בקשת רשות הערעור של המבקש, תוך שהוא מאשר את דחיית צו המניעה הזמני ומותיר את צו ההריסה על כנו.