ת"א 19197-08-19

תקציר

השופט פסק לטובת התובעת, וקיבל את טענתה כי יש לה זכויות עצמאיות בדירה שחלקה עם בעלה, הנתבע מס' 3. השופטת הודתה כי הדירה אמנם נרשמה על שם הבעל, אך היא הייתה בבעלות משותפת של התובעת והנתבע מס' 3, שכן הם ניהלו אורח חיים תקין ומאמץ משותף במשך כ-50 שנות נישואין. השופטת הדגישה את חשיבות ההכרה בחיי הנישואין כמפעל שיתופי וקידום שוויון בזוגיות, המצדיק הכרה בזכויות שוות של התובע בנכס. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הנתבעים, לרבות הימנעותם מצירוף התובעת להליכים משפטיים קודמים הקשורים לדירה, ושללה ממנה את הזכות להליך הוגן. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים בדבר השיהוי הנטען של התובעת בהגשת תביעתה ובקשתם למנוע מהתובעת להתדיין בנושא. תחת זאת, קבעה השופטת כי ההחלטות שהתקבלו בהליכים קודמים, שלא כללו את התובעת כצד, לא יחולו עליה. כתוצאה מכך, השופט העניק לתובעת זכויות עצמאיות בדירה במחצית התעריף והורה לנתבעים לשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.