בש"א 645/22

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב פרשנות מסגרת הזמן לערעור על החלטות רשם בית המשפט העליון בנוגע להליכים שנפתחו בבית המשפט לענייני משפחה, כמפורט בתקנות המשפחה. הסעיף המדובר קובע כי המועד האחרון לערעור על החלטות הרשם הוא 15 ימים, פרק זמן הנזכר גם בתקנות 45(ג) ו-46(א)(3) לתקנות המשפחה. בעוד שניתן לפרש זאת כפשוטו כחל רק על החלטות רשם בית המשפט לענייני משפחה, השופט מגיע למסקנה כי לא כך הדבר. מעיון בתקנות בכללותן, יחד עם דברי ההסבר שלהן, עולה כי הכוונה היא לקבוע מועדים קצרים לערעורים בענייני משפחה. לפיכך, המועד האחרון של 15 יום צריך לחול על החלטות רשם בית המשפט העליון בערעורים הנובעים מבית המשפט לענייני משפחה. פרשנות זו מועדפת בשל התאמתה לכוונת תקנות המשפחה, המבקשת לזרז את יישוב סכסוכים משפחתיים. בנוסף, קבלת טענת המבקש תיצור חריגות בין מועדי ערעור שונים, דבר שקשה להצדיקו. לפיכך, השופט מחליט כי המועד האחרון לערעור על החלטת הרשם הוא אכן 15 יום, כלומר ערעורו של המבקש, שהוגש 27 יום לאחר ההחלטה, נדחה. עם זאת, השופט פוסק גם בבקשת המבקשת להאריך את המועד להגשת הערעור, בהתחשב בטענת המבקשת כי טעותה בפרשנות המועד האחרון הייתה סבירה. השופטת מסכימה כי עמדתו של המבקש לא הייתה בלתי סבירה, והיוותה נסיבה מיוחדת המצדיקה הארכה. לפיכך, בקשת המבקש להאריך את המועד האחרון להגשת הערר על החלטת הרשם מתקבלת, ומאפשרת להגיש ערר עד ליום 4.9.22. השופט גם בוחר שלא לקצות הוצאות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה.