ע"א 54759-02-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בטיעונים הפרוצדורליים להעברת נטל ההוכחה ומתייחסת לטענה כי המדינה, כ"בעלים" של קטין הנתון במעצר בית, לא הצליחה למנוע את מעורבותו באירוע קטלני. בית המשפט מקבל את טענת המדינה כי נערכו ביקורי פתע סדירים אצל עצורים וכי המערערים היו מודעים לכך. עוד נמצא כי הנוכחות המשטרתית באזור התעשייה בו התרחש האירוע התבססה, וכי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להוכיח אחרת. כמו כן, פסק הדין מדגיש את האתגרים בביסוס קשר סיבתי בין מעשי המדינה לבין האירוע. הוא מתייחס לפסקי דין קודמים המגבילים את אחריות המדינה לנזקים הנובעים מהפעלת סמכויותיה השלטוניות, במיוחד כאשר אלה כרוכים בשיקול דעת ובפיקוח. המערערים לא הצליחו להוכיח כי המשטרה נמנעה לחלוטין מעריכת ביקורי בית או כי היה בידיה מידע על האירוע הפוטנציאלי. כתוצאה מכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. אשר לערעור על המשיב 3, מקבל בית המשפט את הטענה כי יש לראות בו עוולה משותפת יחד עם המשיבים 1 ו-2, נוכח אופיו הבלתי ניתן לחלוקה של הנזק שנגרם. עם זאת, בית המשפט מביא בחשבון גם את מידת השתתפותו הפחותה של המשיב 3 באירוע ומעמיד את חלקו בפיצוי על 450,000 ₪, בעוד הסכום הכולל שנגבה מכל המשיבים נותר על 1,800,000 ₪, שישולמו ביחד ולחוד. סיכומו של דבר, הערעור נגד המדינה נדחה, והערעור נגד המשיב 3 מתקבל בחלקו, דבר המביא להגדלת הסכום שנגבה ממנו. בית המשפט מחליט שלא להוציא צווים כלשהם בעניין ההוצאות, והפיקדון של המערערים מוחזר להם. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים וחתום על ידי שלושה שופטים.