ק"ג 4758/10

תקציר

הדיון נסוב סביב בקשת התובעים לחדש את חברותם בקרן פנסיה ותיקה, לאחר שזו נסגרה למצטרפים חדשים בשל הסדר ממשלתי שנועד להציל קרנות פנסיה ישנות גירעוניות. החוק קובע כי ניתן לחדש את החברות בקרן כזו אם הוגשה בקשה בתוך 24 חודשים מהחודש האחרון לביטוח. התובעת, שהיא עובדת, חתמה יחד עם מעסיקה על בקשה לחידוש הקרן, אך זו הופנתה בטעות לקרן חדשה, מה שגרם לכך שהפרשות התובע ישולמו לקרן החדשה במקום. כתוצאה מכך, הבקשה לחידוש חברותו של התובע בקרן הישנה לא אושרה, מה שהוביל אותם להגיש תביעה. הנתבעים טענו כי הבקשה לא הגיעה אליהם בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וכי אין להם סמכות לאשר אותה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי יש להכיר בבקשה שהוגשה לסוכנות ביטוח בתוך 24 חודשים, כאילו הוגשה במועד. סוכנות הביטוח, בהיותה חלק בלתי נפרד ממערכת הפנסיה, נחשבה לשלוחה של המבטחים הנתבעים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי מצבו של התובע חריג, ויש לאשר את הבקשה לשמירה על שלמות הזכויות הפנסיוניות. בנוסף, בית המשפט בחן את העניין מנקודת המבט של דיני החוזים, והגיע למסקנה כי היה על המבטחים והממונה לאשר את בקשת התובע על בסיס עקרון תום הלב. טענת הנתבעים כי היה על התובע לגלות את הטעות מוקדם יותר נדחתה, שכן הדוחות השנתיים שהיו מגלים את הטעות נשלחו לאחר חלוף חלון הזמן של 24 חודשים. עוד קבע בית המשפט כי האחריות לטעות מוטלת על הממונה, שיכול היה להטמיע מערכות טובות יותר למניעת טעויות סופר כאלה. כן צוין הקושי המובנה להבחין בין שמות המבטחים הוותיקים והחדשים, המכונים שניהם "מבטחים". בית המשפט הדגיש כי אישור הבקשה לא יפגע במבוטחי הקופה וכי המבטחים, אם ייגרמו להם הפסדים כלשהם עקב התנהלות רשלנית, יוכלו לתבוע פיצוי בתביעה נפרדת. לבסוף, פסק הדין הדגיש את חשיבותן של זכויות פנסיוניות להבטחת פרישה בכבוד וציטט פסיקה של בית המשפט העליון מהעת האחרונה לתמיכה בדעה זו. התובע קיבל את הסעד ההצהרתי המבוקש, והמדינה חויבה בהוצאות משפטו.