ע"ע 6287-10-13

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים הנוגעים לתוספות שכר של שוטרים בישראל. הערר הראשון, שהוגש על ידי שוטרים, מבקש מבית המשפט לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי שסירב להעניק לתובעים את הסעד לו ביקשו, ובמקום זאת הפנה את עניינם לדיון בוועדת מעקב. לטענת הקצינים, מדובר במקרה "קיצוני ומקומם" המצדיק התערבות של בית המשפט במנגנון קביעת השכר של השוטרים שנפגעו. עם זאת, השופטים מסכימים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי בית המשפט אינו יכול ליצור זכויות כלכליות חדשות, ולכן אינו יכול להעניק את הסעדים האופרטיביים המבוקשים על ידי התובעים. יתר על כן, השופטים מבהירים כי אל לבתי המשפט להתערב בשיקול דעתן של רשויות מינהליות, אלא אם קיימת חריגה ממתחם הסבירות, מה שאין כן כאן. לפיכך, ערעורם של השוטרים נדחה. הערעור השני מוגש על ידי מדינת ישראל, ומערער על החלטת בית המשפט המחוזי לחייב את המדינה לכנס ועדת מעקב שתדון בשכר השוטרים. לטענת המדינה, לא חלו שינויים בשכר הקברניטים בצה"ל, דבר המצדיק את כינוס ועדת המעקב. השופטים מסכימים עם טענת המדינה וקובעים כי המענקים המשולמים לקברניטים בצה"ל הם תשלומים חד-פעמיים שאינם חלק משכרם, ולכן השוטרים אינם זכאים להחיל אותם על שכרם. בנוסף, השופטים מבהירים כי הסיכומים הנוגעים לתשלומי מענקים לשוטרים אינם החלטות של ועדה בין-משרדית, אלא הסכמים בין משרדים רלוונטיים, ולכן אינם דורשים את אותם נהלים כמו ועדה. כתוצאה מכך, ערעור המדינה מתקבל, ההחלטה לחייב את המדינה לכנס את ועדת המעקב מתבטלת, וקביעות בית המשפט המחוזי בדבר פגמים בקביעת שכר נושאי המשרה מתבטלות. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם הקשורות לערעורים אלה.