ה"פ 21560-07-12

תקציר

המחלוקת בין רוכש נכס, המבקש והמוכר נסובה סביב פרשנותם של שני סעיפים בחוזה. הסעיף הראשון, 8.א., מקנה לרוכש זכות בעלות עם מילוי התחייבויותיו, ואילו סעיף 8.ג. מחייב את המוכר לרשום את המכירה על שם הקונה בלוחות זמנים קבועים. לטענת המבקשת, דמי הניהול נפרדים מהסעיפים לעיל ואינם תנאי מוקדם לרישום, אשר אמור להתרחש בהתאם לתנאי החוזה. מנגד, טוען המוכר המשיב כי 8.ג. מציב שני תנאים: קיום התחייבויות הקונה, לרבות דמי ניהול, ותשלום למוכר. השופט מסכים עם פרשנותו של המבקש, ומציין כי דמי הניהול מוזכרים בפרק אחר של החוזה ואינם מגיעים עד לאחר רישום המכירה. בנוסף, טענת המוכר כי 8.ג. מציב שני תנאים נפרדים נמצאה בלתי סבירה. כמו כן, השופטת מתייחסת לסעיף 9.ו, המחייב את הרוכש לשלם את חלקו בהוצאות רישום הבניין כבית משותף לפני שניתן יהיה לרשום את המכירה על שמו. המבקשת לא שילמה הוצאות אלה, אך השופטת פסקה לטובתה, וציינה כי המוכר לא דרש תשלום כפי שנקבע בחוזה והצהיר בבירור כי אין בכוונתו לרשום את הנכס על שם המבקש. לאחר מכן, השופט בוחן האם הטענה הייתה מוקדמת מדי לגבי מועד הרישום המצוין בסעיף 8.ג. הבניין נרשם כבית משותף בפברואר 2012, והמבקש הגיש את התביעה ביולי 2012. המשיב טען כי התביעה מוקדמת מאחר והיא הוגשה לפני תום 12 חודשים מיום רישום הבית המשותף. עם זאת, השופט מצדד במבקש, ומציין כי החוזה מאפשר גם רישום בתוך שלוש שנים מיום החזקת המכירה, שבמקרה זה התרחש בינואר 2000. השופט מציין כי המבקש כבר המתין למעלה משתים עשרה שנים והמוכר לא הראה כל כוונה לרשום את הנכס. משכך, קובעת השופטת כי על המשיב לרשום את הנכס על שם המבקש בתוך שלושה חודשים, בכפוף לתשלום הוצאות הרישום על ידי המבקש. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות המבקש, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.