רע"ס 69654-11-19

תקציר

פסק דין זה דן בשתי בקשות לצו סגירה שיפוטי של שני עסקים העוסקים בשיווק ואחסון תוצרת חקלאית, בגין פעילות ללא רישיון. סעיף 22ב לחוק רישוי עסקים מאפשר לבית המשפט להורות על סגירה כאמור, לבקשת תובע, אם יש יסוד סביר להניח שהעסק המדובר אינו מחזיק ברישיון הנדרש. המבקשים, משטרת ישראל, טענו כי עסקי המשיבים משמשים פלטפורמה לעבירות פליליות, וביקשו סגירה מיידית. המשיבים טענו כי הבקשות הוגשו באיחור, כי העסקים פועלים מזה שנים, וכי הסיבה האמיתית לבקשות היא סירובה השרירותי של המשטרה להעניק להם רישיון, בשל מידע חסוי שלמשיבים לא הייתה גישה אליו. הם הוסיפו כי לו היה מוגש כתב אישום, הם היו יכולים להשתמש בכלים הקיימים בהליך הפלילי כדי להוכיח את חפותם, מה שלא קורה כאן. השופטת פתחה בקביעת הכללים הנורמטיביים, הראייתיים והפרוצדורליים לבקשות, וקבעה כי על המבקשים להביא "ראיות לכאורה" ולהוכיח קיומה של עילה להפסקה מיידית של העסקים, בשל אופיו הקיצוני של הסעד המבוקש, ובהיעדר הליך פלילי. למשיבים ניתנה הזכות לעמוד ולטעון את טענותיהם, וכן לעיין בחומר שנאסף נגדם. השופט קבע כי המבקשים אכן הביאו ראיות לכאורה לכך שהעסקים פעלו ללא רישיון, אולם לא הצליחו להוכיח קיומה של עילה לסגירתם המיידית. התנהגותם של המשיבים בכל הנוגע לרישוי עסקיהם לא הציגה נסיבות מחמירות, ואף הייתה סבירה בחלק מהמקרים. זאת ועוד, המידע החסוי שהציגו המבקשים, בו נטען כי העסקים מהווים פלטפורמה לפעילות פלילית, לא היה משכנע דיו, בהיותו ראשוני ולרוב אינו קשור לעסקים המדוברים. השופטת מתחה ביקורת על העיכוב שביצעו המבקשים בטיפול בנושא, ועל היעדר התפתחויות אחרונות בחקירות, במיוחד לאור ההשלכות החמורות של סגירת עסק. בשים לב לחזקת החפות, מאזן הנוחות וטענות המשיבים לאי צדק והיעדר גישה לראיות נגדם, החליטה השופטת לדחות את הבקשות. החלטה זו אינה מונעת פעולות אכיפה עתידיות, לרבות צווי סגירה אם יורשעו המשיבים.