ת"ד 9785-04-20

תקציר

לאחר שימוע הורשע הנאשם בנהיגה רשלנית ובגרימת נזק לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה לצד סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, ובגרימת חבלה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. עם זאת, הם זוכו מאי-ציות לתמרור, שכן בית המשפט פקפק באשמתם. האירוע המדובר התרחש כאשר רכבו של הנאשם התנגש באופנוע בו נהגה גב' שקד גרי, וגרם לו ליפול ולגרור את הנהג מספר מטרים. הנהג סבל משברים מרובים ונזקק לשיקום ממושך, ונגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. בית המשפט הרשיע את הנאשם ברשלנות בכך שלא ויתר על זכות קדימה ולא עצר לפני הכניסה לכיכר וגרם לתאונה. בגין עבירות אלה, טווח הענישה הוערך כמתחיל בשמונה חודשים ועד 18 חודשי פסילת רישיון, יחד עם עונשים נוספים כמו קנסות ועבודות שירות. בית המשפט הצדיק טווח זה בכך שבחן את מידת הרשלנות ואת חומרת הנזק שנגרם. צוין כי אי הבחנתו של הנאשם באופנוע והיקף פציעתו של הקורבן הציבו את המקרה בסף הבינוני של שני הגורמים. בית המשפט דחה את טענות ההגנה כי פציעותיה של הנפגעת נגרמו בחלקן באשמתה בשל גודל הקסדה שלה והיעדר ציוד מגן, ולא מצא כל רלוונטיות או חובה בחוק לגבי טענות אלה. בתוך טווח ענישה זה, העמיד בית המשפט את עונשה של הנאשמת ברף הנמוך יותר, בהתחשב ברקורד התעבורתי הנקי הקודם שלה, בהיעדר הודאה באשמה ובהשפעת העונש על משפחתה ומשלח ידה. בית המשפט החליט שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל, ובמקום זאת הטיל עליו 10 חודשי פסילת רישיון, שישה חודשי פסילת רישיון על תנאי, קנס של 2,000 שקל או 10 ימי מאסר בפועל וחודש מאסר על תנאי. כמו כן ניתנה לנאשם הזכות לערער על פסק הדין כדין.