ת"א 1634/93

תקציר

פסק הדין שולל את טענת המשיבים לזכויות קנייניות בנכס על סמך ייפוי כוח שהציגו. השופט קבע כי ייפוי הכוח אינו בלתי חוזר ופג תוקפו מזמן. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת המבקשת כי זכותם של המשיבים לתבוע את הנכס פקעה מחמת התיישנות. החוקים הרלוונטיים במקרה זה הם חוק השליחות (1965), חוק הגנת הרכוש המופקד (1964) וחוק המקרקעין (1969). השופטת הדגישה כי על בית הדין לנקוט משנה זהירות בבואו להחליט על דחייה על הסף, אולם במקרה זה התביעה נדחתה משום שגם אם התיק היה נדון לגופו, סביר להניח שהתוצאה הייתה זהה. השיהוי הניכר בהגשת התביעה – 38 שנים – פעל לרעתם של המשיבים, במיוחד לאחר שגורמי מפתח מעורבים הלכו לעולמם, והקשו על קביעת העובדות. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי המשיבים לא יוכלו להוכיח את טענתם ולכן התביעה נדחתה.