פ"ל 12099-06-22

תקציר

הנאשם הורשע בשתי הזדמנויות שונות בעבירות על סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 וכן בעבירת ביטוח. האירוע הראשון התרחש ביום 18.5.2022, כאשר הנאשם נהג בזמן פסילה מעונש המאסר הקודם. חודש לאחר מכן נתפס הנאשם נוהג בעודו בפסילה, ורישיונו פקע בשנת 2012 ולא חודש מעולם. הנאשם הודה באשמה, והמדינה והנאשם הציגו את טיעוניהם בנוגע לעונש. המדינה ביקשה עונש מאסר בפועל, תוך שימת דגש על חומרת הנהיגה בזמן פסילה, ואילו בא כוחו של הנאשם הפציר בבית המשפט להישמע להמלצת שירות המבחן ולהטיל עליו עונש ללא מאסר בפועל, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. השופט, לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, לרבות הודאתו המוקדמת של הנאשם, עברו התעבורתי והפלילי והצורך בהרתעה, פסק לטובת פשרה. על הנאשם נגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות באמצעות עבודות שירות, 20 חודשי פסילה מהוצאת רישיון נהיגה ושישה חודשי מאסר על תנאי. עונש זה נומק בשל שתי העבירות שבוצעו בסמיכות, הרישיון שפג תוקפו והצורך לאזן בין הרתעה לשיקום. לנאשם יש זכות ערעור תוך 45 יום.