ת"א 1739-05-22

תקציר

המסגרת המשפטית לאכיפת צווים שיפוטיים מתוארת בפקודת ביזיון בית המשפט, המסמיכה את בית המשפט להטיל סנקציות כגון קנסות ומאסר בגין אי ציות. הצווים שהוציא הממונה במקרה זה היו ברורים ולא הותירו מקום לפרשנות, אך הנציגות לא קיימה אותם. כתוצאה מכך, המשיך המבקש לחוות ליקויי רטיבות בדירתו. בית המשפט מצא כי פעולות הנציגות מהוות ביזיון בית המשפט וקיבל את הבקשה לחייב הן את הנציגות והן את העומד בראשה, המשיבה מס' 1, לקיים את פסק הדין. המשיב מס' 1 ידע על הצווים וסייע בהפרתם. עם זאת, הרכיב הכספי של פסק הדין לא ייאכף בהליך זה, אלא יש להסדיר אותו באמצעות ההוצאה לפועל. הבקשה מתקבלת, ושני המשיבים מצווים לבצע את צווי המניעה של הממונה ללא דיחוי. הם גם נקנסים על כל שבוע של אי ציות, כאשר הקנסות גדלים עם הזמן. כמו כן מוטלת על המשיבים אחריות להוצאות המבקש, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. המבקש אינו נדרש לשלם כל חלק מהקנסות שנגרמו למשיבים. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה.