ת"א 13241-01-25

תקציר

בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים לסעד ביניים על מנת לשמור על המצב הקיים ולאפשר להם להמשיך ולבצע את הסכם הפיתוח. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט משוכנע כי המבקשים הציגו טיעון לכאורה עם ראיות מספיקות, והנזק הפוטנציאלי שייגרם להם אם לא יינתן סעד הביניים עולה על הנזק למשיבים. המבקשים השקיעו בפרויקט כ-30 מיליון שקל וצפויים להם הפסדים כספיים משמעותיים אם ההקלה תידחה. שנית, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. בית המשפט בוחן את זכויות הדיירים המפונים ואת האינטרס הציבורי בפיתוח הקרקע. מכיוון שהמבקשים הם האחראים הבלעדיים לניהול הפרויקט, בית המשפט סבור כי ניתן לבצע את ההסכם מבלי לדרוש שיתוף פעולה יומיומי או פיקוח בלתי סביר של בית המשפט. בנוסף, תום ליבם של המבקשים וחוסר השיהוי בהגשת התביעה תומכים בבקשתם. טענות המשיבים בדבר חוסר תום הלב הנטען של המבקשים בצירוף המבקשת 2 והמשיבה 2 להליך, נדחות, שכן צדדים אלה הם חלק בלתי נפרד מהמקרה. בית המשפט מורה למבקשים להעמיד התחייבות עצמית וערבות בסך מיליון שקל לנזקיהם הפוטנציאליים של המשיבים בתוך עשרה ימים. הצו מאפשר למבקשים להמשיך בפרויקט בהתאם להסכם, עד להכרעה בתיק העיקרי. החלטה זו משותפת גם לרשויות הרלוונטיות בשל אופיו של ההסכם והשפעתו על הדיירים המפונים. הסעד נועד לשמר את המצב שקדם להודעת הביטול שבמחלוקת ולשמור על זכויות המבקשים על פי הסכם הפיתוח.