עת"מ 2461/04

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה שהגישו חברות סלולר נגד סירובה של ועדת תכנון מקומית להעניק להן היתר בנייה להקמת מתקן תקשורת. הוועדה המקומית סירבה לאשר את הבנייה גם לאחר שנלקחה בחשבון תמ"א 36. העותרים פנו לוועדת הערר המחוזית, שהורתה לוועדה המקומית לאשר את הבנייה. הוועדה המקומית טענה כי החלטת ועדת הערר מחייבת אותה לאשר אוטומטית את הבנייה, ואילו העותרים טענו כי לוועדה המקומית עדיין נתון שיקול דעת. בית המשפט הסכים עם העותרים וקבע כי חובתה של הוועדה המקומית לאשר את הבנייה אינה בלתי מותנית והיא עדיין יכולה להפעיל את שיקול דעתה בבחינת הבקשה, אם כי לא בניגוד להחלטת ועדת הערר. באשר לתיאום התכנון האדריכלי, מצא בית המשפט כי כבר הושגה הסכמה בין העותרים לבין מהנדס העיר, ולכן דרישת הוועדה המקומית לתיאום נוסף מיותרת. הוועדה יכלה לאשר את הבקשה רק על סמך דרישות התכנון או התכנון המפורט שלה, שהעותרים יכלו ליישם באופן מיידי מבלי לשאת בעלויות גבוהות יותר מתוכניתם שלהם. הדרישה לכתב שיפוי נבחנה אף היא על ידי בית המשפט, שהכיר בהצדקה הרעיונית של הוועדה לדרוש שיפוי מהעותרים רודפי הרווח. עם זאת, בית המשפט קבע כי ללא בסיס חוקי לדרישה זו, לא ניתן להטילה. לפיכך בוטל התנאי בדבר שטרי שיפוי. לסיכום, קיבל בית המשפט את העתירה והורה לוועדה המקומית להעניק לעותרים היתר בנייה בתוך 30 יום, בכפוף לשינויים תכנוניים אפשריים. כמו כן חויב הוועד המקומי לשלם הוצאות משפט. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומספק הבנה ברורה של הסכסוך המשפטי ופתרון בית המשפט.