רע"פ 1940/16

תקציר

לאחר שבחן את בקשת הערעור, החליט בית המשפט לדחות אותה מכמה נימוקים. ראשית, הבקשה לא הציגה שאלה משפטית משמעותית או סוגיה ציבורית החורגת מהאינטרסים האישיים הכרוכים בכך, ואף לא העלתה חשש לעיוות דין חמור או לעוול ממשי שנגרם למבקש. לפיכך, היא לא סייגה כמקרה חריג המצדיק ערעור ב"גלגול שלישי", כפי שנקבע בערעורים אזרחיים קודמים (למשל, כהן נ' מדינת ישראל, אבו עראר נ' מדינת ישראל). בנוסף, באשר לבקשת הערעור על חומרת העונש, התקדים המשפטי קובע כי ערעורים על חומרת העונש ב"גלגול שלישי" מותרים רק במקרים של חריגה קיצונית מנורמות הענישה המקובלות בעבירות דומות, שלא הייתה ישימה כאן (לפי אטרש נ' מדינת ישראל, עווידה נ' מדינת ישראל). גם בהתחשב בהקשר של מקרה זה, החמרת הענישה לא נחשבה קיצונית דיה כדי להצדיק התערבות בערעור. יתר על כן, טענות המבקש חסרות תוכן; בית משפט השלום שקל את הדמיון בין סעיפי האישום והטיל עונש מקיף תוך התחשבות בכישלונו של המבקש ברפורמה למרות העונשים המותנים הקיימים. משכך, בית המשפט לא מצא פגם בהליך קבלת ההחלטות הראשוני או באופן החלת עונשי המאסר על תנאי, שהיה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הראשוני (הפניה לטייב נ' מדינת ישראל, רובאי נ' מדינת ישראל). לפיכך, בקשת הערעור נדחתה וניתנה החלטה סופית ביום 14.3.2016.