ה"פ 66456-01-20

תקציר

המבקשים, אלמנתו וילדיו של אדם שנפטר, טענו כי יש לחייב את מנהל מקרקעי ישראל לחתום על חוזה חכירה תעשייתי למקרקעין שהיו בבעלות אביהם המנוח. המבקשים טענו כי היה להם חוזה תקף עם רמ"י, המזכה אותם בחכירה. עם זאת, השופט מצא כי למנוח לא היה חוזה כזה, וכל החוזים הקודמים פקעו. עוד קבע השופט כי מנהל מקרקעי ישראל התייחס למנוח בהגינות ולא הפלה אותו לרעה. למנוח הוצע חוזה שכירות מספר פעמים אך הוא דחה אותם בשל תנאיו שלו. המבקשים לא יכלו להביא כל ראיה לאפליה מצד מנהל מקרקעי ישראל כלפי המנוח לעומת שותפו העסקי, שאת החוזה שלו טענו המבקשים כאסמכתא. השופט הגיע למסקנה כי טענת המבקשים משוללת כל יסוד ואינה יכולה לעמוד, שכן המנוח עשה בחירות גרועות ודחה הצעות טובות לאורך השנים. המבקשים חויבו לשלם את הוצאות מנהל מקרקעי ישראל ביחד ולחוד, בסך 25,000 ₪ בתוך 30 יום.