ת"פ 19002-08-15

תקציר

הנאשם הואשם בריבוי סעיפים של גניבה ממקום עבודתם, בית חולים, במשך שמונה ימים, בסכום כולל של עד 12,000 ₪. השופט קבע כי למרות ריבוי הסעיפים, מדובר באירוע בודד. השופט מצא כי הערך החברתי שנפגע מהעבירות היה בינוני, והפגיעה בקורבן-מעביד הייתה נמוכה עד בינונית. נסיבות העבירה נשקלו אף הן: הנאשם ניצל את מעמדם כקופאי בחניון בית החולים וגנב כספים ממבקרים. השופט קיבל את מדיניות הענישה שהציעה התובעת של עבודות שירות לשנת מאסר. השופט קבע כי שיקום הנאשם היה שיקול ראשון במעלה במקרה זה. הם ציינו את עברו הפלילי הנקי של הנאשם, שירותו הצבאי המשמעותי ומעמדם כהורה נשוי שעובד ולומד. גם הנאשם לקח אחריות על מעשיהם. השופט שקל את ההליך הטיפולי המוצע ומצא כי הנאשם נמצא במסלול שיקום. משכך, החליט השופט כי יש לחרוג מהעונש ההולם מהמדיניות שהתוותה התביעה, ובמקום זאת הטיל עליו צו מבחן של 18 חודשים, וצו שירות לתועלת הציבור של 240 שעות. השופט לקח בחשבון גם את השיהוי המשמעותי בטיפול בתיק - חלפו כארבע שנים בין העבירה לכתב האישום. הם ציינו את הסבל הנפשי שהדבר גורם לנאשם ואת ההשפעה ההרתעתית המופחתת של העונש בסופו של דבר. השיהוי נקבע כבלתי סביר ובלתי מוצדק, ולפיכך היווה סיבה נוספת לסטות מהעונש המוצע. במקום זאת, גזר השופט על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. שני גזרי הדין הגיעו עם תנאים שצורפו לגבי התנהגות פלילית נוספת. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לבית החולים פיצוי בסך 15,000 ₪. לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום בבית המשפט העליון.