ת"א 44016-10-13

תקציר

התובעת, חברת טנזור, ביקשה לאכוף פסק דין חלקי שניתן בשנת 2013 בינה לבין הנתבעים, חברת איטון ונציגה בישראל. ההסכם קבע כי איטון תמכור ישירות חלקי חילוף לטנזור ללא הגבלת זמן והכיר באישור טנזור לספק שירות למוצרי איטון. טנזור האשימה את איטון בהפרת ההסכם בכך שהפסיקה את המכירה הישירה של חלקי חילוף והפיצה מכתבים מטעים ללקוחות טנזור לפיהם טנזור אינה מורשית עוד לתת שירות למוצרי איטון. עם זאת, השופט דחה את בקשתו של טנזור, בנימוק של חילוקי דעות פרשניים בין הצדדים בנוגע להסכם והיעדר הפרה ברורה וחד משמעית. השופט הגדיר את הליך הביזיון כקיצוני ושיורי, ואינו ראוי במקרה זה. במקום זאת, השופט הציע כי טנזור תיזום תביעת הפרת חוזה, שתהיה פעולה מתאימה יותר. יתר על כן, השופטת הדגישה כי הסעד המבוקש על ידי טנזור לא הוזכר בהסכם המקורי ולכן לא ניתן לאכוף אותו על פי פסק הדין החלקי. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, וטנזור חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הנתבעים.