ע"א 4306-10-11

תקציר

הערעור הוא ביחס לתאונת דרכים בה רכבו של המשיב לא היה מבוטח. המערערת, קרנית, הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, סירבה לפצות את המשיב, בן דוד, בנימוק שהיה עליו לדעת כי לרכב בו נהג אין ביטוח. בית המשפט המחוזי פסק לטובת קרנית, אולם השופטים בפסק דין זה סבורים אחרת. השופטים מסכימים עם הסיכום המקיף של השופטת ענבר את ההלכות הרלוונטיות ופסקי דין קודמים הנוגעים לסעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי החוקים, בן דוד זכאי לפיצוי אם נהג ברכב ברשות הבעלים ולא ידע על היעדר ביטוח, ולא סביר שהוא ידע. השופטים מסכימים עם קרנית כי בן דוד אכן לא נקט את הצעדים הנדרשים כדי להבטיח שהרכב בו נהג יהיה מבוטח. עם זאת, השופטים סבורים כי בנסיבות העניין, הנחתו של בן דוד כי חברו הקרוב, פריש - בעל הרכב - לא יאכזב אותו, הייתה סבירה. יתר על כן, השופטים טוענים כי המודעות לסוגי ביטוח שונים והשלכותיהם אינה מוגבלת לכמה אנשים מוסריים, אלא היא נחלת הכלל בקרב ציבור המבוטחים. לפיכך, מסקנת השופטים היא כי יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. קרנית חויבה לפצות את בן דוד, והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את גובה הנזק. בנוסף, קרנית נדרשת לשלם את שכר טרחתו של בן דוד בגין הערעור.