ע"א 1445/11

תקציר

בערעור זה התייחס בית המשפט לשתי סוגיות עיקריות הנוגעות לרישום מקרקעין: האם בית המשפט המחוזי התעלם מראיות המערערת ושגה בקביעתו את נכונות רישום המקרקעין הנוכחי, והאם המערערת מנועה מבחינה משפטית מלערער על רישום זה מחמת השתק. לאחר בחינת התיק, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, אם כי מטעמים שונים במקצת מאלה של בית משפט קמא. על בית המשפט המחוזי הוטל לקבוע אם רישום המקרקעין התבסס על טעות בעת רכישת הזכויות. ללא עדויות עדים, היא הגיעה למסקנה כי זכויות הבעלים המקוריות חולקו כראוי, בהתאם למסמכים קיימים כמו הסכם השיתוף ושטרי מכר. ערכאת הערעור ציינה כי ביטול ממצאים עובדתיים הוא נדיר, במיוחד ללא עדויות, שכן שתי הערכאות בחנו בעיקר ראיות תיעודיות. טענת המערערת בדבר טעות ברישום, שנבעה לכאורה מטעות של עורך דין, לא הספיקה כדי להצדיק את שינוי הרישום, נוכח העקרונות המשפטיים החזקים המבטיחים סופיות רישום ונטל ההוכחה הגבוה הנדרש לצורך תיקונים. יתר על כן, נמצא כי המערער מנוע מלטעון לטעות עקב פעולות משפטיות קודמות. בית המשפט שם דגש על השתק עילה, האוסר על התדיינות באותו נושא שהוכרע בעבר, והשתק שיפוטי, המונע טענות סותרות לאורך ההליכים. המערער הציג באופן לא עקבי טענות בעלות במקרים קודמים, ובכך ערער את מעמדו הנוכחי. בכך אישר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא לדחות את תיקון רישום המקרקעין, והורה למערערת לשלם הוצאות למשיבים.