ת"א 21280-10-18

תקציר

התובע, גדעון סעידי, היה בעל נכס ברחובות שכלל גם בית מגורים וגם מגרש ריק. לאחר שלא הצליח להחזיר הלוואה מבנק לאומי, מינה הבנק כונס נכסים למימוש הנכס. סעידי ניסה למכור את המגרש הפנוי ולהשתמש בכספים לפירעון חובו, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר, הזמין הכונס הצעות לרכישת הנכס כולו. סעידי והנתבעים, אביעד לוי וצבי נמס, הגיעו להסכם לפיו אם הנתבעים יזכו במכרז לרכישת הנכס, תהיה לסעידי אופציה לרכוש מהם את ביתו תמורת 2,420,000 ₪. ההסכם לא גובש רשמית בכתב אלא התבסס על מספר הסכמים בעל פה ועל מסמך שכותרתו "הסכם עקרוני למימוש אופציה". הנתבעים זכו במכרז בהצעה של 4,250,000 ₪, והצדדים היו בעיצומו של תהליך השלמת ההסכם כאשר צד שלישי, קובי כהן, הציע 4,500,000 ₪ עבור הנכס. לשכת ההוצאה לפועל החליטה לקבל את הצעתו של כהן, מה שגרם הן לסעידי והן לנאשמים לערער. במהלך תקופה זו המשיכו הצדדים לנהל משא ומתן וחתמו על 'ההסכם העקרוני'. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת כהן, והנכס נמכר לו תמורת 4,650,000 ₪. סעידי ניסה לממש את זכותו לפדות את הנכס, אך ללא הצלחה. הוא טען כי על הנתבעים לכבד את ההסכם ביניהם ולאפשר לו לרכוש מחדש את ביתו. הנתבעים סירבו בטענה שההסכם מותנה בכך שיזכו במכרז על סך 4,250,000 ₪, שלא יצא לפועל. עוד נטען כי סעידי ביטל את ההסכם בכך שערער על החלטת ההוצאה לפועל וניסה לפדות את הנכס באופן עצמאי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הצדדים התכוונו להתקשר בהסכם מחייב. "ההסכם העקרוני" היה חוזה תקף, והתנהלות הצדדים אישרה זאת. עם זאת, ההסכם התבסס במפורש על כך שהנתבעים רכשו את הנכס תמורת 4,250,000 ₪. כשזה לא קרה, ההסכם הפך ללא רלוונטי, והצדדים לא הצליחו להגיע להבנה חדשה. זאת ועוד, התנהלותו של סעידי לאחר זכייתם של הנתבעים במכרז הצביעה על כך שהוא אינו רואה עוד את ההסכם תקף. הוא לא עשה כל ניסיון לשתף פעולה עם הנתבעים או להתאים את החוזה למצב החדש. במקום זאת, הוא ניסה לבטל את זכייתם ולממש את הנכס באופן עצמאי. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתו של סעידי וקבע כי ההסכם אינו ניתן לאכיפה. עם זאת, בית המשפט פסק לנתבעים הוצאות בסך 25,000 ₪ בלבד בגין התנהלותם בהליך ובשלבים שקדמו לו. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.