ת"א 8310/06

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על שטח חניה הגובל בקוטג' שנמכר על ידי התובעת לנתבעת על פי חוזה שלא פירט את הבעלות בשטח האמור. התובעים טוענים כי היעדר אזכור בחוזה מרמז על הסדר שלילי, ולכן יש להצמיד את השטח לרכושם. מנגד, טוענים הנתבעים כי החוק מחייב אזכור מפורש בחוזה להוצאת השטח מהרכוש המשותף. בית המשפט מצדד בנתבעים, וקובע כי מוכר השואף להחריג שטח מהרכוש המשותף חייב לעשות זאת במפורש בחוזה, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, החוק הישראלי מניח כי מוכר דירה שלא התגורר בה תקופה מסוימת מתכוון למכור אותה, ומסווג את התובע כמוכר לפי חוק מכר דירות, המחייב פירוט מפורש בחוזה לכל שינוי בנכס המשותף. מכיוון שאין אזכור של השטח שבמחלוקת בשום מסמך, בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים. עם זאת, פסק הדין אינו אידיאלי שכן הוא סותר את כוונתם הסבירה של הצדדים המעורבים. עם זאת, הימנעותם של התובעים מלבסס זאת בחוזה אינה מותירה לבית המשפט ברירה אלא לדחות את התביעה, ומאלצת את התובעים לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים.