עש"א 21705-09-19

תקציר

פסק הדין דן בערעור על עיצומים כספיים שהטיל מנכ"ל משרד התחבורה על שני מערערים בגין הפרת חוק יבואני כלי רכב. הדיון נפתח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית העומדת מאחורי סמכותו של הממונה להטיל עיצומים כספיים והליך הביקורת השיפוטית על החלטות אלה. לאחר מכן הוא מתייחס לכל אחת מטענות המערערים כנגד הסנקציות. הטענה הראשונה, לפיה הטלת סנקציות נפרדות על כל מערער מהווה כפל ענישה, נדחית שכן כל הפרה נחשבת לפעולה עצמאית על פי החוק, ולשונם של הסעיפים הרלוונטיים תומכת בפרשנות זו. גם הטענה השנייה, לפיה לא היה מקום להטיל על המערערת סנקציה בגין פעילותה ללא רישיון תיווך, נדחית אף היא, שכן כל חברה היא ישות משפטית נפרדת, ולמערערת לא היה רישיון תקף לפעול בתקופה הנדונה. הטענה השלישית בדבר טעויות פקידות בהגשת מסמכים מקובלת חלקית על חתימות על תצהירים, אך נדחית בגין טעויות אחרות, שכן אלה נחשבות להפרות של כללי האתיקה המקצועית על פי החוק. גם בקשת המערערת להפחתת הסנקציות על בסיס נסיבות אישיות ומחזור עסקאות נדחית, שכן הראשונה אינה חלה על מפרי התאגיד והאחרונה אינה נתמכת בראיות שניתן היה להציגן בשלב מוקדם יותר של ההליך. ככלל, הערעור נדחה, אך בית המשפט מורה לרשות לשקול דרכים מעשיות לפריסת תשלומי העיצום אם המערערים יבקשו זאת, בשל מצבם הכלכלי. כן חויבו המערערים לשלם סכום יחסי מהוצאות המשיב, בסך 5,850 ₪. ההחלטה מתבססת על סבירות החלטת המשיב ועל היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות.