בג"צ 3148/22

תקציר

העתירה המדוברת מערערת על החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעניין דחיית ערעור. הערעור, שהוגש על ידי עותר יליד 1931, ביקש לקבל קצבת זקנה השווה לקצבת הנכות שקיבלו בעבר. הסוגיה העומדת ביסודה נוגעת לתחולת סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי, המגביל זכאויות נוספות לנכים שהגיעו לגיל פרישה. העותר טען כי הנסיבות הנוכחיות שונות מאלה שהיו מוצדקות בעת שהסדרי התחולה היו מוצדקים, וכי מתבקשת בחינה מחודשת של חוקתיותן של הוראות אלה. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור וקבע כי העותרת אינה עומדת בתנאי הזכאות לפי חוק הביטוח הלאומי. גם בית המשפט העליון, אליו הופנתה העתירה הנוכחית, קבע כי אין בתיק נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה. בית המשפט העליון ציין כי טענות העותר נדונו בעבר ונדחו על ידי הערכאות הנמוכות יותר, והעותר לא זיהה פגמים משפטיים בהחלטות אלה. זאת ועוד, בית המשפט העליון הדגיש כי שיקולים תקציביים וחלוף הזמן שחלף מאז פסק הדין הקודם אינם מהווים בסיס מספיק לבחינה מחודשת של חוקתיות הסדרי התחולה. בית המשפט הדגיש כי יש להותיר עניינים אלה בידי המחוקק, ומשלא מצא עילה משפטית להתערבות, דחה את העתירה. החלטה זו התקבלה מבלי שנדרשה תגובת המשיבים, וממילא לא נקבע צו להוצאות.