ת"א 7180/06

תקציר

המחלוקת נסובה בתביעה כספית של התובעת, חברת שתלים מושב עובדים שיתופית בע"מ ("המושב"), כנגד שני נתבעים: חברת מושבי דרום בע"מ ("החברה"), שהיא חברה כלכלית בבעלות המועצה האזורית באר טוביה ("המועצה"), ומר יעקב אביבי, עובד המועצה אשר כיהן כיו"ר ועדת מושבים. הפרשה סובבת סביב פרויקט לבניית יחידות דיור על אדמות המושב לקליטת תושבים חדשים. לאחר שהמושב הסתבך עם קבלן פושט רגל, נחתם ביוני 1995 חוזה חדש בין המושב, קבלן חלופי, לבין החברה. על פי החוזה, יקבל הקבלן את התמורה ממכירת הדירות בתמורה לתשלום לחברה 12,600,000 שקל, שיוקצו לחברה ולמועצה, ואילו הסכום הנוסף, אם בכלל, יושקע במושב לפי שיקול דעתה של המועצה. המושב טען כי הנתבעים ניצלו לרעה את מעמדם ולא הקצו את עודפי ההכנסות מהפרויקט למושב, כפי שסוכם לכאורה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי פעלו כראוי וכי ההוצאות שנגרמו היו מוצדקות. בית המשפט מצא כי למרות המבנה החוזי, הצדדים הסכימו עקרונית כי פירות "נטו" של הפרויקט, לאחר ניכוי הוצאות, יושקעו במושב. עם זאת, המושב לא הביא ראיות קונקרטיות להטבות ספציפיות שהיה עליו לקבל, מעבר לשיקול דעתה של המועצה. לפיכך, תפקידו של בית המשפט היה לברר האם החברה צמצמה את העודפים באופן בלתי הוגן על ידי משיכת סכומים בלתי מורשים מתמורת הפרויקט. בית המשפט בחן סכומים שונים שבמחלוקת ומצא כי המושב הוכיח טענה אחת בלבד: שהחברה הייתה צריכה להשקיע 144,711 שקל נוספים במושב, סכום המייצג מיסים שהקבלן היה אמור לשלם על פי החוזה. בית המשפט קיבל את נימוקי הנתבעים לסכומים האחרים שבמחלוקת, לרבות הוצאות פיתוח, ארנונה, היטל ביוב והוצאות חוץ אחרות. לפיכך, התביעה התקבלה באופן חלקי, והחברה נדרשה להשקיע את הסכום הנ"ל במושב תוך זמן סביר. לצדדים ניתן לוח זמנים לחישובים לקביעת ערכם הנוכחי של הסכומים, עם אפשרות להגיע להסכמה על התוצאה האופרטיבית.