ע"א 2277/04

תקציר

הדיון נסוב סביב תביעת נכות של חיילת שנגרמה עקב תנאים קשים במהלך שירותה הצבאי. כדי להכיר בתביעה על פי החוק הישראלי, על החיילת להוכיח כי נכותה נגרמה כתוצאה משירותה. לשם כך יש לבסס קשר סיבתי בין שירותה לבין תחילת הנכות. בעוד החיילת שירתה בתנאים תובעניים פיזית ונפשית, אין הסכמה רפואית ברורה הקושרת בין שירותה לבין הנכות. חוות הדעת הרפואיות המובאות אינן מהוות אסכולה רפואית, ולכן אינן מוכיחות די הצורך סיבתיות. עם זאת, החיילת הצליחה להוכיח קשר סיבתי של החמרה, שכן חוות הדעת אינן שוללות לחלוטין קשר בין שירותה לבין החמרת מצבה. באופן ספציפי, הלחץ הנפשי שחוותה במהלך שירותה עלול היה להחמיר את הנכות. עם זאת, הראיות מצביעות על סיבות נוספות, כולל כאבי בטן לפני הגיוס ושימוש בגלולות למניעת הריון, שגם הם תרמו לנכות. בהתחשב בגורמים נוספים אלה, מציעים השופטים לייחס שליש מהנכות – 33% – לשירותו של החייל. השופט רון סוקול, בהתנגדותו, היה דוחה את התביעה, שכן הוא אינו מוצא ראיות מספיקות לקשר סיבתי בין השירות לבין הנכות. נוכח היעדר אסכולה רפואית ברורה וקיומן של סיבות אחרות, הוא סבור כי החיילת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.