תא"מ 44502-01-16

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים כפי שעולים מתוך הטקסט שסופק: **עובדות המקרה בקצרה:** התובע תבע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבו, אשר נתפס על ידי המשטרה בחשד כי הוא גנוב ומספר שלדה ולוחית רישוי מזויפים. הרכב נמסר לאחסנה בחברה קבלנית (שגריר מערכות בע"מ), שם נגרם לו נזק. בית המשפט נדרש לקבוע את אחריותן של הנתבעות, המדינה (משטרת ישראל) ושגריר, לנזקים אלו. **דיון משפטי ואחריות המדינה:** 1. **אחריות המדינה בנזיקין - עוולת הרשלנות:** * **עקרון בסיסי:** בית המשפט מדגיש כי בהתאם לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, המדינה אינה חסינה מאחריות בנזיקין, ובפרט אינה חסינה מאחריות בגין רשלנות. סעיף 3 לחוק זה קובע כי למרות שהמדינה אינה אחראית על מעשה שנעשה במסגרת הרשאה חוקית בתום לב, היא כן אחראית על רשלנות. * **הלכה פסוקה:** בית המשפט מבסס את עמדתו על שורה של פסקי דין של בית המשפט העליון (כגון ע"א 211/82, ע"א 8500/06, ע"א 1081/00, ע"א 915/91, ע"א 1678/01) המבהירים כי "שעתו היפה של המשפט הישראלי" הייתה כשבוטלה החסינות המיוחדת של המדינה, והיא נושאת באחריות בנזיקין, לרבות אחריותה של המשטרה. * **חובת השמירה על תפוסים:** סעיפים 32 ו-33 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969, מעניקים סמכות למשטרה לתפוס חפצים וכן מטילים עליה חובה לשמור על התפוסים. בית המשפט מצטט פסקי דין (בג"צ 329/77, ע"א (מחוזי חיפה) 93/84, ת"ח (חיפה) 7961-07-15, רע"פ 7600/08) המבהירים כי המשטרה מחויבת לנקוט אמצעים סבירים לשמירת שלמותו ותקינותו של הנכס, ולשמור על ערכו הכלכלי, במיוחד כאשר הנכס הגיע לידיה שלא בהסכמת הבעלים. 2. **דיני השומרים והחלתם על המדינה:** * **הבחנה בין מקורות אחריות:** בית המשפט קובע כי אחריות המדינה בגין נזקים לרכוש שנתפס על ידה יכולה לנבוע הן מעוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין, והן מדיני השומרים. * **החלת חוק השומרים:** בהתבסס על דעת המלומדת שירלי רנר, בית המשפט מקבל את העמדה שיש לראות את חוק השומרים כחוק נזיקי, ולכן רשויות המדינה עשויות להיות אחראיות "בשמירה" גם מכוח חוק הנזיקין (אחריות המדינה). המדינה נחשבת "שומר סטטוטורי" מכוח סעיף 33 לפקודת סדר הדין הפלילי, וכן מכוח התקיימות יסודות השמירה בסעיף 1(א) לחוק השומרים. * **רמת האחריות (שומר חינם או שכר):** בית המשפט דן בשאלת סוג השומר שהמדינה נחשבת במקרים אלו. הוא מציין כי סעיף 41 לפקודת סדר הדין הפלילי קובע שאם נתפס חפץ ואבד, בית המשפט רשאי לחייב את אוצר המדינה בנזיקין אם הוכחה "פשיעה או רשלנות בשמירתו". הוראה זו, לדעת בית המשפט, מסדירה את שאלת האחריות של המחזיק מכוחה, ומשווה את רמת אחריות המדינה לזו של "שומר חינם" (סעיף 2(א) לחוק השומרים), כלומר, אחריותה מבוססת על הוכחת רשלנות. * **חידוש/הרחבה בפסיקה:** בית המשפט מרחיב את תחולתו של סעיף 41 לפקודת סדר הדין הפלילי גם למקרים של **נזק** לנכס שנתפס, ולא רק למקרה של **אובדן** הנכס. נימוקו הוא שאין זה הגיוני להטיל אחריות מבוססת רשלנות במקרה של אובדן, ולהטיל אחריות מחמירה יותר (כמו שומר שכר) במקרה של נזק, שהוא פחות חמור מבחינת זכות הקניין. 3. **נטל ההוכחה והעברתו למדינה:** * **היפוך נטל ההוכחה:** בית המשפט קובע כי במקרה זה, נטל השכנוע עבר אל המדינה להוכיח שהנזק לא נגרם ברשלנותה. הוא מבסס זאת על שלושה תנאים, בהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 206/89, ע"א 241/89): 1. לתובע אין ידיעה מהן הנסיבות שגרמו לנזק. 2. הנזקים נגרמו בשעה שהרכב היה בשליטת המדינה. 3. אירוע המקרה (הנזקים) מתיישב יותר עם מסקנת רשלנות מאשר עם מסקנת זהירות סבירה. * **בסיס להעברת נטל ההוכחה:** בית המשפט מראה כי טענת המדינה בדבר בדיקות שבוצעו ברכב (על ידי חוקר זירה) מתיישבת עם האפשרות שהבדיקות עצמן, שהיו אמורות להיות פשוטות, גרמו לנזק. יתרה מכך, העובדה ש"אי סדר שולט" במגרש האחסנה (כפי שהעיד עד מטעם המדינה), והיעדר הוכחות מצד המדינה בדבר נקיטת אמצעים למניעת סיכונים, מחזקים את המסקנה בדבר רשלנות. * **חזקת אי-הצגת ראיה:** בית המשפט מדגיש את מחדלן של הנתבעות (ובעיקר המדינה) שלא הגישו ראיות רלוונטיות כגון "טופס העברת רכב" (שמתעד את מצב הרכב בעת מסירתו) או תמונות של הרכב. אי-הצגת ראיות אלו, בהתאם להלכה הפסוקה (י. קדמי, ע"א 465/88, ע"א 2275/90), יוצרת לחובתן חזקה כי לו הובאו ראיות אלו, הן היו פועלות לחובתן. 4. **אחריות המדינה במקרה של קבלן משנה:** * בית המשפט קובע כי גם אם הנזק היה נגרם על ידי חברת שגריר (קבלן המשנה), המדינה עדיין הייתה אחראית כלפיו מכוח דיני השומרים, שכן סעיף 7(א) לחוק השומרים קובע ש"רואים את מעשיו ומחדליו של שומר המשנה כמעשיו ומחדליו של השומר". **אחריות חברת שגריר:** 1. **העדר הוכחת קשר סיבתי:** בית המשפט דוחה את התביעה נגד חברת שגריר. הנימוק העיקרי הוא שלא הוכח מתי בדיוק נגרם הנזק לרכב. כלומר, לא הוכח שהנזק נגרם דווקא כשהרכב היה באחזקתה של שגריר (או קבלן המשנה שלה), ולא לפני כן. 2. **חשיבות טופס העברת הרכב:** הימנעות המדינה מהגשת טופס העברת הרכב (שמפרט את מצב הרכב בעת העברתו למגרש) מונעת הוכחת מצב הרכב בעת שהיה באחזקת שגריר. בכך, נכשלה המדינה בהוכחת העילה כנגד שגריר. 3. **הודעה לצד ג':** בהתאם לדחיית התביעה נגד שגריר, גם ההודעה לצד ג' (בה דרשה המדינה שיפוי משגריר) נדחתה. נימוק נוסף הוא שהמדינה לא הוכיחה כי שגריר הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם (למשל, אי-הצגת טופס העברת הרכב). **שווי הנזקים:** 1. **הודאת בעל דין:** בית המשפט מקבל את חוות דעת השמאי מטעם התובע, שכן המדינה הודתה בזמן ביצוע הבדיקה הרכב היה תקין. 2. **הגשת חוות דעת ואי-חקירת מומחה:** המדינה ושגריר כשלו בהגשת חוות דעת נגדית או בחקירת השמאי מטעם התובע במועדים הקבועים בחוק. מחדל זה מנע מהן לטעון כנגד ממצאי חוות הדעת. 3. **טענת הנזק לא נגרם בפועל:** בית המשפט דוחה את הטענה שהתובע לא זכאי לפיצוי כי לא תיקן את הרכב או מכר אותו. נקבע כי אין חובה לתקן את הנזק על מנת לזכות בפיצוי. **הכרעה:** בית המשפט מקבל את התביעה נגד המדינה ומחייב אותה לשלם לתובע את מלוא סכום הנזק, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד חברת שגריר וההודעה לצד ג' נדחות. המדינה מחויבת לשלם גם הוצאות לחברת שגריר. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים (כפי שעולים מהניתוח):** * **הרחבת אחריות המדינה:** חיזוק העיקרון לפיו המדינה, ובפרט המשטרה, נושאת באחריות בנזיקין, לרבות אחריות מכוח דיני השומרים, גם כאשר היא פועלת במסגרת סמכויותיה החוקיות (לרבות סמכויות תפיסה). * **החלת דיני השומרים על המדינה:** אישור מפורש כי חוק השומרים חל על המדינה, הן כ"שומר סטטוטורי" והן מכוח עמידה בתנאי סעיף 1(א) לחוק. * **הרחבת סעיף 41 לפקודת סדר הדין הפלילי:** חידוש משמעותי בפסיקה הוא הרחבת תחולתו של סעיף 41 מ"אובדן" חפץ גם ל"נזק" שנגרם לו, ובכך לבסס את אחריות המדינה על רמת אחריות של שומר חינם (מבוססת רשלנות) במקרים של נזק. * **העברת נטל ההוכחה:** הדגשת הנסיבות בהן נטל השכנוע עובר אל המדינה להוכיח שלא התרחשה רשלנות, במיוחד כאשר מדובר בנזק שנגרם בזמן שהרכוש היה בשליטתה. * **משמעות אי-הצגת ראיות:** שימוש בחזקה ראייתית לחובת הצד שנמנע מהצגת ראיות רלוונטיות (כגון טופס העברת רכב, תמונות). * **דחיית טענות טכניות:** התמודדות עם טענות של הנתבעות בדבר אי-תיקון הנזק או מכירת הרכב, וקביעה כי הן אינן פוגעות בזכות הניזוק לפיצוי. * **אחריות במקרה של קבלן משנה:** יישום עקרון חבות השולח (המדינה) במעשי שומר המשנה (חברת שגריר) מכוח סעיף 7(א) לחוק השומרים.